בית שימוש

אסלה

בית שימוש (ידוע גם כשירותים, בית כיסא, בית הכבוד, נוחיות) הוא מקום בו עושה אדם את צרכיו.

היסטוריה

שירותים ציבוריים רומאיים, אוסטיה העתיקה, ליד רומא, איטליה

שלטי שירותים בתחנת רכבת שבטפליצה, צ'כיה

מתקני השירותים העתיקים ביותר (הכוללים מושב) שנמצאו נתגלו בלות'אל במערב הודו. הם מתוארכים לשנת 2,500 לפנה"ס ומשתייכים לתרבות ההארפה של עמק האינדוס. בתי הכיסא שלהם היו משוכללים למדי, היו בנויים מלבני חימר שרופות והכילו מושב ומערכת לניקוז מים כאשר ההפרשות היו מתנקזות לתוך בורות ניקוז תת-קרקעיים. עם שקיעתה של תרבות עמק האינדוס אבד גם הידע ההנדסי הסניטרי הנדרש לבניית מתקנים מסוג זה.

שירותים בעלי מושב נתגלו גם במצרים העתיקה (2,100 לפנה"ס) ופעלו ככל הנראה באופן דומה. ברומא העתיקה היו שירותים ציבוריים בעלי מושב מאבן וחור באמצע בצורת מפתח. השירותים היו צמודים אחד לשני ומסודרים בשורה ללא מחיצות כאשר מתחתם הייתה תעלת ניקוז עם מים זורמים. לא ידוע אם הייתה הפרדה בין גברים ונשים במתקנים אלה. מתקנים פרימיטיביים יותר נמצאו באזורים שונים ברחבי האימפריה הרומית (בארץ ניתן לראות שירותים מסוג זה באתר העתיקות של בית שאן).

בארמון הנציב בירושלים נחשף בית שימוש מתקופת בית ראשון ששירת את בני המעמד העליון.

הראיות ההיסטוריות מלמדות כי היוונים הקדמונים עשו צורכיהם מחוץ לביתם בפומבי.

היה זה שכיח לראות עבדים המביאים לאנשי אצולה סירי לילה והללו משתינים לתוכם בזמן אירוע פומבי כמו מסיבה פתוחה או צפייה במחזה.^{[דרוש מקור]}

לאחר שקיעת האימפריה הרומית בימי הביניים הייתה ירידה חדה ברמת הסניטציה וההיגיינה ובעיקר רווח השימוש בסירי לילה. הדבר בלט במיוחד בערים שם נהגו תושביהן להשליך החוצה מהחלונות את תכולת סירי הלילה אל המדרכות המזוהמות. בני האצולה השתמשו לעיתים בסירי לילה מהודרים בצורת קופסאות עץ מעוצבות אך לא הייתה שום מערכת ניקוז ואת הפסולת היו משליכים מחוץ לבית או לנהר הקרוב.

ב-1556 פרסם ג'ון הרינגטון, שהיה מאנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, מאמר סאטירי בו הביא לראשונה תוכנית מפורטת לבנייה של בתי שימוש עם אסלה נשטפת. המתקן שתיאר כלל שסתום מכני לחתימת השירותים ומיכל מים לצורך הדחה, ובכך כלל את המרכיבים הבסיסיים המוכרים בבתי שימוש מודרניים. שכלול נוסף למבנה זה נהגה ב-1775 על ידי הממציא הסקוטי אלכסנדר קמינגס (שאף הוציא פטנט על המצאתו). שכלול זה איפשר להותיר את האסלה מלאה במים באופן קבוע, וכך למנוע התפשטות של ריחות לא נעימים.

במאות ה-18 וה-19 הוכנסו שיפורים במנגנון ההדחה וזרימת המים ובמערכת הניקוז. במאה ה-20 בתי השימוש המודרניים כבר זכו לתפוצה נרחבת באירופה. השיפור המשמעותי היחידי שנוסף הוא חיבורו של מכל ההדחה לשירותים עצמם בעוד שקודם לכן הוא היה מוצמד אל הקיר.

בלונדון החל שימוש נרחב בשירותים מודרניים הכוללים שטיפת אסלה כבר במאה ה-19 אך בהיעדר מערכת ביוב מודרנית הוזרמו השפכים לנהר התמזה ששימש גם למי השתייה והדבר הוביל לפריצה נרחבת של מגפות כולרה ולסירחון הגדול של קיץ 1858.

ניתן לומר שהשירותים המודרניים קדמו למערכת הביוב, ובשל כך נוצרה בעיה. בעקבות הסירחון הגדול הוחלט בלונדון על הקמת מערכת ביוב מודרנית ראשונה מסוגה שניקזה את השפכים לנקודה מרוחקת מחוץ לעיר. בהמשך נבנו בהדרגה מערכות ביוב מודרניות במדינות נוספות. בארצות הברית הוקמו מערכות ביוב מודרניות במדינות השונות בין השנים 1900–1935.

סוגי בתי שימוש

צמד אסלות מימין אסלה המיועדת לאימון פעוטות

בתי שימוש בימינו מחולקים לפי שלוש חלוקות עיקריות:

• דרך השימוש
• דרך הטיפול בצרכים
• מיקום

חלוקה לפי דרך השימוש היא:

• משתנות (לגברים) בהן לא יושבים כלל.
• בתי שימוש בהם יש חור ברצפה (והידועים בכינוי שירותי כריעה)
• כאלו הכוללים מושב אסלה

חלוקה לפי דרך הטיפול בצרכים היא:

• ניקוז למערכת ביוב
• איסוף הצרכים בבור ספיגה
• שירותים כימיים
• שירותים אקולוגיים

חלוקה לפי מיקום:

• שירותים ציבוריים - רשויות מקומיות מתקינות שירותים ציבוריים במרחב הציבורי למשל בגנים ציבוריים או מרכזי הערים
• שירותים פרטיים - כיום, ברובם המוחלט של משקי הבית בישראל יש לפחות תא שירותים אחד ובבתים רבים מותקנים מספר תאי שירותים
• שירותים במקום עסק - בעלי עסק רבים מתקינים שירותים בשביל הלקוחות שלהם, למשל מסעדות, תחנות דלק, קניונים.

הסוג הראשון, הוא בתי שימוש ביתיים, הידועים לנו יותר והרווחים יותר בציבור. הם מורכבים לרוב מאסלת קרמיקה ומכל הדחה שמוצב מעליהם וכינויו "ניאגרה". לאחר עשיית הצרכים, לוחץ המשתמש על לחצן במכל ההדחה שגורם לשחרור של המים שאגורים במכל ההדחה אל האסלה. זרם המים באסלה נע לביוב מכיוון שפתח היציאה של האסלה גבוה מפתח הכניסה לצינור הביוב. כאשר זרם המים נכנס לביוב הוא יוצר וואקום שמושך את המים שיורדים באסלה וטרם נכנסו לביוב ביחד עם הצרכים וגורם להם להימשך לתוך הביוב. באסלות "מונובלוק" מכל ההדחה מוצב על האסלה ובאופן יחסי מפל המים פחות חזק ביחס למכל הדחה שמותקן גבוה יותר מעל פני האסלה; בגלל זה יש להקפיד במיוחד בהתקנה של אסלות אלה שפתח היציאה של האסלה יהיה גבוה מפתח הכניסה לצינור הביוב כדי שיהיה ריקון טוב של הצרכים בהדחה אחת באמצעות יצירת וואקום מספיק חזק שימשוך את הצרכים לביוב. לאחר ההדחה, מכל ההדחה מתמלא במים עד שהם מגיעים למפלס מסוים שגורם למצוף, שנמצא במכל ההדחה לעלות ולסגור את הכניסה של אספקת המים למכל ההדחה.

הסוג השני, הוא בתי שימוש ביולוגיים, בהם עושה האדם את צרכיו לתוך פיר באדמה, שם, עם הזמן, הצרכים הופכים לדשן, חומר המשמש כמסייע לגדילתם של צמחים.

הסוג השלישי, הוא בתי שימוש כימיים, הנראים כמו פח אשפה. לשירותים אלו מעין אסלה קטנה מפלסטיק, והצרכים נכנסים לתוך המכל התחתון. בתוך המכל ישנם חומריים כימיים המפרקים את הצואה ומאפשרים את אחסונה לזמן מה בתוך המכל.

השימוש העיקרי בשני הסוגים האחרונים הוא במקומות שבהם אין תשתית קבועה המחוברת לרשת אספקת מים ופינוי ביוב (כגון: עמדות צבא, מקלטים, או מקומות בהם צפוי ריכוז זמני של כמות גדולה של אנשים - הפגנות, פסטיבלים וכו').

חלוקה לפי מין המשתמש:

שלט הכניסה לשירותים המשפחתיים במוזיאון הילדים על שם קוהל בשיקגו

• שירותי נשים בחדר נפרד משירותי הגברים - שיטה זו מקובלת במבני ציבור והיא מבטיחה פרטיות ומקטינה את הסיכון להטרדה מינית בחדר שירותים. היא מאפשרת גם לתכנן את חדר השירותים כך שישרת מספר גדול של אנשים בזמן קצר. בשירותי גברים, למשל, ניתן להחליט על מספר אופטימלי של משתנות, אסלות, כיורים ומיבשי ידיים כך שמספרם של פריטים אלה אינו זהה. כך למשל באצטדיונים ובאולמות ספורט, בהם רובם המוחלט של המבקרים בו הם גברים, שירותי הגברים יהיו גדולים בהרבה משירותי הנשים.^{[דרוש מקור]} בשירותים כאלה, על פי רוב, רק אחת האסלות נגישה לנכים וקיבוץ כל האסלות שבקומה אחת של מבנה ציבור בחדרי שירותים בודדים חוסך את הצורך להנגיש חדרי שירותים רבים כמו גם את הוצאות האינסטלציה. כאשר הורה וילד ממינים שונים נכנסים לשירותים מסוג זה, הכניסה היא לשירותים המוקצים למינו של ההורה.

בישראל קובע סעיף 158א2 לחוק התכנון והבניה: "בבית שימוש ציבורי יהיה המדור המיועד לנשים גדול בשטחו ובמספר הקבועות שבו מן המדור המיועד לגברים באותו מקום".

• שירותי יוניסקס - שירותים שאין בהם הפרדה בין מיני המשתמשים. מצויים על פי רוב בבתים פרטיים או כחלק ממתחם החדר המושכר בבית מלון. כמו כן קיימים במקומות בילוי שונים ובמקומות עבודה מסוימים.
• שירותים משפחתיים - תופעה חדשה יחסית במבני ציבור שאליהם הורים מגיעים עם ילדים קטנים (כגון קניונים ומוזיאונים). לחדר שירותים כזה ההורה נכנס עם מספר ילדים קטנים ממינים שונים ונועל אחריו את הדלת. בחדר שירותים כזה יש על פי רוב אסלה אחת או שתיים ומתקן להחלפת חיתולים והוא אינו מחולק לתאים. חדר שירותים משפחתי מאפשר להורה עם ילדים ממינים שונים להיכנס עם כל ילדיו לשירותים ציבוריים - דבר שאינו אפשרי במקום בו יש רק שירותי נשים או שירותי גברים. חדר שירותים משפחתי מקל גם על ההורה את השמירה על ילדיו בזמן שהוא עצמו עושה את צרכיו. יתרון נוסף של חדר שירותים משפחתי הוא שהוא קל לשימוש עבור נכים קשים שחייבים לקבל סיוע בשירותים. הסייע האישי של נכים אלה יכול להיכנס אתם אל חדר השירותים גם אם הוא אינו בן מינם ופעולת הסיוע אינה חשופה בפני זרים בשירותים הציבוריים הרגילים.^{[דרוש מקור]}

יחס שירותים לאדם

יחס מספר חדרי שירותים לאדם מהווה אומדן לרמה סניטרית. במדינות מתפתחות נעשה בשימוש בשירותים משותפים לשכונה ולכן אומדן זה הופך מהותי יותר. בערים מסוימות בהודו לדוגמה יחס של 1:50 גם הוא בגדר שאיפה. במדינות מפותחות לעומת זאת נקבע בחוק יחס שירותים-לאדם מינימלי במבני ציבור ובמקומות העבודה.

בסוף 1994 נוסף לחוק התכנון והבנייה סעיף 158א1, הקובע כי "בבית שימוש ציבורי יהיה המדור המיועד לנשים גדול בשטחו ובמספר הקבועות שבו מן המדור המיועד לגברים באותו מקום, הכל כפי שיקבע שר הפנים בתקנות בהתייעצות עם המועצה הארצית ועם שר הבריאות". הפרטים נקבעו בטבלאות שבהוראות למתקני תברואה, ה'תש"ל-1970. ב"תקנות התכנון והבניה" (בקשה להיתר, תנאים ואגרות) התש"ל-1970 הוגמשו הכללים, ונקבע כי "במוסדות חינוך, בתי תפילה ובמוסדות קהילתיים אחרים, שלגביהם יוכיח מבקש ההיתר, להנחת דעתו של המהנדס ובהתייעצות עם משרד הבריאות, כי מספר הנשים הצפויות להשתמש בבניין שיוקם, קטן ממספר הגברים, יופחת השטח בבית השימוש הציבורי לנשים ומספר הקבועות שבו מזה של הגברים, בהתאם לקבוע בטבלאות; ואולם במוסדות חינוך ובמוסדות קהילתיים אחרים בהם מספר הגברים הצפויים להשתמש בבניין קטן ממספר הנשים, יופחת השטח בבית השימוש הציבורי לגברים ומספר הקבועות שבו, בהתאם לקבוע בטבלאות".

שילוט

שירותים ציבורים משולטים בדרך כלל בשיטות הבאות:

• 00 - אין הסכמה גורפת בקרב מומחי השימוש. יש גרסאות הסבר שונות אולם הן אינן מגובות במקורות אמינים. אחד ההסברים הוא שבמלונות שווייצריים במאה ה-19, כשבתי השימוש היו במסדרון, סומנו החדרים 01, 02, 03 וכדומה, והשירותים סומנו 00 בקצה. אפשרות נוספת היא ראשי התיבות Officers Only - במהלך מלחמת העולם השנייה, שירותי שדה היו מיועדים לקצינים בלבד, ומכאן העיוות עם השנים ועם ערבובי השפות והתרבויות ל-"00".
• WC - ראשי תיבות של Water Closet (בתרגום מילולי: "ארון מים"), שם נוסף לבית שימוש. סימון זה הוא גם ראשי התיבות של Women Comfort (נוחיות נשים), אשר מקורו אינו ידוע.
• איור של גבר ואישה (ראו תמונה בגלריה).

• 
  משתנה
• 
  שירותי בול פגיעה
• 
  שירותים כימיים במצעד
• 
  שלט הכוונה לשירותים. כולל את סמל שירותי הגברים (מימין), סמל שירותי הנשים (משמאל) והאותיות OO המסמלות את השירותים לעיתים קרובות
• 
  שלט הכוונה לשירותים בנמל התעופה של ליסבון

בהלכה

ערך מורחב – הלכות בית הכסא

להלכות בית הכסא נודעת חשיבות בהלכה, ובתלמוד יש סיפורים המדגישים את חשיבות הלימוד שלהן. ההלכות מתייחסות לצורך לשמור על נקיות הגוף, כבוד לדברים שבקדושה, התנהגות צנועה והימנעות מסכנות. בשבת יש צורך להיזהר גם מעשיית מלאכה ומאיסור מוקצה. ההלכה אף מתייחסת לזמן בו צריך ללכת להתפנות, לתדירות, למשך השהיה הרצוי ועוד.

בפרשת כי תצא מצווה התורה כי בשעת מלחמה יש לשמור על טהרה, קדושה ונקיות של המחנה, ובתוך כך להקצות מקום להתפנות מחוץ למחנה וכן להתקין יתד שתהא מיועדת לכיסוי הצואה.

יש איסור להשהות נקביו, כלומר להתאפק ולעצור את הצרכים מלצאת, משום "בל תשקצו". על מנת להימנע מהאיסור ומאי הנעימות של ההתאפקות, חז"ל קבעו שראוי לנהוג "לבדוק נקביו", היינו ללכת באופן יזום לבית הכיסא על מנת להתרוקן מהפרשות שאולי כבר מוכנות לצאת מהגוף.

לפני הכניסה לבית הכיסא, על האדם לומר למלאכים המלווים אותו את נוסח "התכבדו מכובדים". אמנם, המנהג הנפוץ הוא להימנע מלאומרו. לאחר סיום ההתפנות יש לברך את ברכת "אשר יצר".

על הלל הזקן מסופר במדרש:

"כשהיה הלל יוצא למקום, היו אומרים לו: להיכן אתה הולך? - לעשות מצווה אני הולך. - מה מצווה הלל? - לבית הכיסא אני הולך! - וכי מצווה היא זו? - אמר להן: הן, בשביל שלא יתקלקל הגוף... מה אם אוקיינות (פסלים) העומדות בפלטיות (ארמונות) של מלכים, הממונה עליהם להיות שפן וממרקן... אנו שנבראנו בצלם ודמות... על אחת כמה וכמה!"

— מסכתות קטנות, אבות דרבי נתן, נוסחא ב, פרק ל'

ראו גם

• הומור בתי שימוש
• בית שימוש בחלל
• מזרקה (דושאן)
• יחסי מין הומוסקסואליים בשירותים ציבוריים

לקריאה נוספת

• עידן ירון, בית השימוש במרחב הסמלי, רסלינג, 2005

קישורים חיצוניים

• הנהגת בית הכיסא ודיני ברכת אשר יצר בקיצור שולחן ערוך
• Jennifer 8. Lee ,The World of Art Museum Toilets, Revealed, הניו יורק טיימס, 15 בדצמבר 2008
• אתר של מוזיאון לאמנות האסלה
• המוזיאון הבינלאומי של בתי השימוש (בהודו)
• ההיסטוריה הבלתי מזהירה של בתי השימוש באתר GIZMODO
• סוכנויות הידיעות, האו"ם: 19 בנובמבר - יום בתי השימוש הבינ"ל, באתר ynet, 25 ביולי 2013
• אילון גלעד, הקרב בין בֵּית השִׁמּוּשׁ לשֵׁרוּתִים, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2015
• צח יוקד, יצאתי למסע עולמי בעקבות שירותים ציבוריים. גיליתי שכדאי ללמוד מהגרמנים, באתר הארץ, 6 במאי 2021
• Why do men and women use separate bathrooms? - סרטון הסבר על ההיסטוריה של ההפרדה המגדרית בשירותים הציבוריים (באנגלית)
• פרויקט שיתופי למיפוי מיקומי שירותים ציבוריים בישראל
• גלעד נוה, ההסדרה בארצות הברית ובאנגליה בדבר התשלום בגין השימוש במתקני שירותים ציבוריים, באתר הכנסת, 19 באוקטובר 2017

• Who invented the toilet?, Google Arts & Culture, 2019