פרומתאוס
 | |
| תרבות |
מיתולוגיה יוונית  |
|---|---|
| אב |
יאפטוס |
| אם |
קלימנה |
| אחים |
אפימתאוס, מנויטיוס, אטלס |
| בן או בת זוג |
Pronoia, Axiothea, Celaeno, קלימנה |
| צאצאים |
דאוקליון, Lycus, Aidos, Chimaereus, Thebe, הלן |
  | |
במיתולוגיה היוונית, פרומתאוס (ביוונית עתיקה: Προμηθεύς, פירוש: "החושב מראש") הוא דמות במיתולוגיה היוונית, בן לקבוצת הטיטאנים. על-פי הסיפור המיתולוגי ברא פרומתאוס את האדם ממים ואדמה והעניק לו את האש, כדי שתשמש לו הגנה בחייו הקשים. לאחר שזאוס העניש את בני האדם ולקח להם את האש, גנב פרומתאוס ניצוץ מן האלים והחזיר את האש לבני האדם. על כך העניש אותו זאוס.
מיתולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרומתאוס היה בנם של יַאפֶּטוֹס וקלימנה, אחיהם של אֶפּימֵתֶאוּס ("המבין לאחר מעשה"), אַטְלַס ומֶנוֹיְטִיוֹס, כולם משתייכים לקבוצת הטיטאנים. פרומתאוס הוא אביו של דוּקָלִיוֹן (להבדיל מִדוּקָלִיוֹן בנו של מִינוֹס). בעת מלחמת האלים האולימפיים בטיטאנים (הדור שקדם לאלים האולימפיים) לא ניצבו פרומתאוס ואחיו אפימתאוס לצד שאר הטיטאנים. פרומתאוס אף יעץ לאחיו הטיטאנים שלא להצטרף למלחמה. לאחר ניצחון האלים במלחמה, ביקש זאוס מפרומתאוס ומאפימתאוס לאכלס את העולם תחת מרותו, והעניק להם מתנות רבות למטרה זו: פרווה, טלפיים, כנפיים, מהירות ועוד. אפימתאוס השכיל לברוא בידיו המגושמות רק חיות. פרומתאוס עמל זמן רב, ולש מאדמה וממים יצור בדמות האלים - האדם. עד שסיים פרומתאוס את יצירת האדם, חילק אפימתאוס בפזיזותו את כל המתנות שקבל מזאוס. פרומתאוס רצה להגן על האדם חסר-הישע, ולכן העניק לו את האש. במקורות מוקדמים יותר מסופר כי פרומתאוס ואפימתאוס נצטוו לחלק מתנות ליצורים שנבראו קודם לכן. לפי גרסה זו, חילק אפימתאוס את המתנות בעצמו, ולאחר שראה פרומתאוס שלאדם לא נותר דבר, הוא העניק לאדם את האש.
כפי שמשתמע משמו, פרומתאוס ניחן בכוח חיזוי העתיד. מסופר כי פרומתאוס לא חנן את האדם בכוח החיזוי, שכן אחרת היה האדם יודע את יום מותו, ובכך הייתה נמנעת ממנו התקווה.
תביעותיו של זאוס מהאדם לקורבנות הביאו את האדם אל סף רעב. בסעודה שבסִיקִיוֹן פרץ ויכוח בין האדם והאלים לגבי חלוקת בשר הקורבן. פרומתאוס נתבקש לשמש בורר בין הצדדים. פרומתאוס לא חש כבוד לזאוס, ומאידך, חש חמלה לאדם יציר כפיו. הוא שחט שור גדול והכין שתי מנחות לזאוס, כדי שיבחר את המנה הראויה לאלים. באחת הניח את מנות הבשר, עטופות בקיבה ובמעיים, ובשנייה הניח עצמות, אך עטף אותן בשכבת שומן מבריקה. זאוס בחר במנת העצמות השנייה, הטעימה למראה (מסיבה זו, מעת זו ואילך רק השומן והעצמות יוקרבו על המזבח). לדברי הסיודוס נעשתה בחירה זו על אף שזאוס הבין את התרמית.
לאחר שגילה את העצמות זעם זאוס על פרומתאוס, וכעונש שלל את האש מבני האדם. פרומתאוס חמל שוב על האדם; הוא התגנב אל האולימפוס וגנב ניצוץ אש מגלגליה של מרכבת השמש. הוא הסתיר את האש בתוך קנה חלול של שוּמר, ירד לארץ והחזירה לבני האדם.
כעונש לבני האדם ציווה זאוס על הֶפַייסְטוֹס ליצור מחומר וממים אישה בשם פנדורה ("בעלת כל הדורונות") – האישה הראשונה בעולם, שעד אז חיו בו גברים בלבד. האלים לימדו את פנדורה יופי ואמנויות, וכן גם את הכישרון להוליך שולל ואת חוסר הבושה. בנוסף ניתן לפנדורה כד סגור ובו מיני חולי וכאב, קשיים ופגעים, ובתחתיתו הונחה התקווה. פנדורה נמסרה לאפימתאוס, שנשא אותה לאישה, למרות אזהרתו של פרומתאוס שלא יקבל מתנות מזאוס. פנדורה פתחה את הכד ושחררה מתוכו את כל האסונות על בני האדם.
פרומתאוס עצמו נענש בחומרה. הוא נקשר לצוק בהרי הקווקז, ובכל יום הגיע אל הצוק עיט, לנקר את כבדו של פרומתאוס. הכבד היה צומח במשך הלילה, ולמחרת שוב חזר העיט, וחוזר חלילה. אייסכלוס מספר שלאחר ריצוי פרק מעונשו הציע זאוס לפרומתאוס את חרותו, בתמורה למידע שרצה לקבל מפרומתאוס. לפי הנבואה, אחד מבניו של זאוס יהרוג אותו ויירש אותו. זאוס ביקש מפרותמאוס לדעת את זהותו, אך פרומתאוס סרב. העונש אמור היה להימשך לנצח (או, על-פי גרסה אחרת, למשך 30,000 שנים); אולם, לאחר כ-30 שנים (או, על-פי גרסה אחרת, לאחר תריסר דורות) עבר במקום הרקולס, במשימתו להשגת תפוחי הזהב של ההספרידות. הרקולס שלח חץ בעיט וגאל את פרומתאוס. פרומתאוס, בתמורה, יעץ להרקולס שלא לנסות ולהביא את התפוחים בעצמו, אלא לבקש משימה זו מאטלס, וכך עשה הרקולס.
פרומתאוס היה בן אלמוות. על פי גרסה אחת, תכונת האלמוות הייתה מולדת, ואפיינה אותו מעצם היותו טיטאן. על-פי גרסה אחרת, פרומתאוס נולד כבן תמותה וקיבל את תכונת האלמוות מהקנטאור כיירון בן האלמוות, שנפצע בשגגה מידי הרקולס. לפי גרסה זו, פציעתו של כיירון גרמה לו לייסורים והוא ביקש את מותו. מכיוון שהיה בן אלמוות, היה עליו להעביר את תכונת האלמוות לאדם אחר, והוא העבירה לפרומתאוס. לפי אותה גרסה יצא שחרורו של פרומתאוס לפועל מכיוון שעמד בשני תנאים שזאוס הציב לכתחילה: (1) על בן אלמוות כלשהו לוותר על תכונת האלמוות ולהעבירה לפרומתאוס; (2) על בן תמותה כלשהו להרוג את העיט ולשחרר את פרומתאוס.
לפי שתי הגרסאות, פרומתאוס ניצל הודות להרקולס, ובהסכמת זאוס. פרומתאוס הוזמן בחזרה לאולימפוס, אולם חויב להמשיך ולשאת פיסה מהצוק אליו היה כבול, מוחזקת בחתיכה מן השלשלאות בהן היה כבול. פרומתאוס גילה לזאוס שהבן שעליו סיפרה הנבואה ייוולד לו מתטיס. על-פי הנבואה יעלה הבן הזה על אביו, ואחת היא מי יהיה האב. זאוס נמנע לפיכך מנישואין לתטיס, והיא ניתנה לפלאוס וילדה את אכילס.
פרומתאוס אצל אפלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריאה בדיאלוג פרוטאגורס מציגה תמונה חיובית על יחסו של זאוס לבריאת האדם. סוקרטס מנסה לשכנע את הסופיסט פרוטאגורס שניתן ללמד את האנשים להיות אזרחים טובים. לשם כך הוא מספר את האגדה על בריאת האדם ועל מעורבותם של שני האחים כפי שמתואר לעיל. ואמנם משראה פרומתאוס את הטעות של אחיו אפימתאוס - בהותירו את האדם חסר הגנה ליום בו יעזוב את בטן האדמה לאור העולם, הבין פרומתאוס שעליו לצייד את האדם בכלים שיעזרו לו לשרוד: האש, חכמת מלאכת האש והחכמה המדינית.
את האש ואת החכמה הצליח "לגנב" מהיפיסטוס ואתנה, אבל החוכמה המדינית הייתה אצל זאוס ולמבצרו של זאוס פרומתאוס לא הצליח לחדור. ממשיך אפלטון ומספר שאמנם מתנות אלו אמנם עזרו לאדם בחייו. האדם הוא היחיד מכל הברואים שבונה מזבחות ומחלק מתנות לאלים. בעזרת חוכמתו הוא החל לחבר מילים ושמות. בנה בתים הכין מלבושים הצמיח מזון מהאדמה והחל להתאגד בערים לצורך הגנתו מפני חיות השדה. ברם התאגדות זו הביאה שוב להפרדות היות שלבני האדם לא הייתה החכמה המדינית כיצד לחיות ולנהל חיים משותפים. בשלב זה הבין זאוס את טעותו כשלא אפשר לפרומתאוס לצייד את האדם בחוכמה המדינית, והטיל משימה זו על הרמס. הרמס חשב שהחוכמה המדינית היא ככל מקצוע אחר המיועדת לכל אדם לפי כישוריו ברם זאוס מצווה "חלקם לכל אחד ויהי לכולם חלק בהם: כי היה לא תהיינה מדינות אם רק למעטים יהיה חלק בהם כדי החכמות. וגם חוק תגזור מפי, כי בן אדם אשר לא יוכל לקבל את מנתו בבושה ובצדק אחת דתו ליהרג". ומסיים אפלטון ואומר: "כשבאים לדון בשלמות האזרחית, המשא ומתן שצריך להתנהל כולו לפי היושר והנבונות, ממילא נותנים הם לכל אחד ואחד להשתתף בו".
אזכורים בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אייסכילוס הקדיש לפרומתאוס טרילוגיה, ממנה שרד רק "פרומתאוס הכבול". לדבריו, פרומתאוס לימד את בני האדם את המדעים, את האמנויות ואת אומנות ההישרדות. על פרומתאוס נכתבו יצירות רבות, והוא שימש נושאם של יצירות רבות, בהן למשל "יצירי פרומתאוס" של בטהובן, "פרומתאוס המשוחרר" (“Prometheus unbound”) של שלי, "פרומתאוס" של גתה, "פרומתאוס הכבול" של רובנס, פסל "פרומתאוס הכבול" של הפסל הבלגי ז'ף לאמבו בגן הרסטראו בבוקרשט ופסל "פרומתאוס" במרכז רוקפלר במנהטן.
על שמו קרוי היסוד פרומתיום.
פרומתאוס מוזכר גם בספרות הפופולרית - למשל, שמו המלא של הספר פרנקנשטיין הוא ״פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני״. בנוסף, פרומתאוס מוזכר בספר האחרון בסדרה פרסי ג'קסון והאולימפיים, וכן בסדרה הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות. אזכור נוסף ניתן למצוא בסדרת הדרמה האמריקאית המאה של רשת CW, כאשר בקה פרנקו יוצרת בינה מלאכותית המעצימה את היכולות של האדם וקוראת לה "הלהבה" (באנגלית: The Flame), כמחווה לניצוץ שנגנב מהאלים וניתן לבני האדם.
המושג "פרומתאיות" מסמל מרדנות ומלחמה הרואית בכוחות עליונים. המאבק הפרומתאי הוא מאבק מרובה סבל לשחרור הרוח מכבליה ולהשגת חירות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גוסטאב שוואב, אלים וגיבורים, מגרמנית: חנה לבנת, אור יהודה: דביר,2007. עמ' 19–24.
- אפלטון, פרוטאגורס, פרק ז' עמודים 32 - 43, ספרי מופת פילוסופיים י"ב הוצאת מגנס תשכ"ו בתרגום אריה סיון.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
העיט מנקר את כבדו של פרומתאוס על ראש הצוק מאת תאודור רומבוץ במוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות של בלגיה -
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרומתאוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרומתאוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- יעל רנן, פרומתאוס הכבול. מתוך: ספרות המערב: קובץ מסות.
- אייסכילוס, פרומתאוס האסיר, שורות 1–130, דבר, 4 באוקטובר 1938, המשך, המשך, בתרגום אהרן קמינקא
- גתה, פרומתאוס, בתרגום שאול טשרניחובסקי ובתרגום דוד פרישמן
- עוד על המיתוס של פרומתאוס באתר אקרופוליס החדשה
- עוד על פרומתאוס מתוך ה-Greek mythology link
| שנים עשר הטיטאנים במיתולוגיה היוונית | ||
|---|---|---|
| טיטאנים | אוקיינוס וטתיס • היפריון ותיאה • קויוס ופויבה • קרונוס וריאה • מנמוסינה • תמיס • קריוס • יאפטוס | 
|
| בניו של יאפטוס | אטלס • פרומתאוס • אפימתאוס • מנויטיוס | |