אכילס

אכילס

תבליט בדמותו של אכילס בחצרו של ליקומדס ממוזיאון הלובר
תרבות	מיתולוגיה יוונית
אב	פלאוס
אם	תטיס
בן או בת זוג	פטרוקלוס
צאצאים	Euphorion, נאופטולמוס

אכילס חובש את פטרוקלוס

אֲכִילֵס או אֲכִילֵאוּס (ביוונית: Άχιλλεύς) הוא אחד מן הגיבורים המרכזיים במיתולוגיה היוונית, שסיפור עלילותיו וכל מעשה תקפו וגבורתו, המתוארים במקורות שונים, מציגים אותו כגדול המצביאים והלוחמים היווניים במלחמת טרויה, המתוארת באריכות באיליאדה, יצירתו האפית של הומרוס.

אטימולוגיה

האטימולוגיה של השם "אכילאוס" מקורה ככל הנראה בהֶלְחֵם המילים "אֲכוֹס" (ἄχος), שפירושה "יגון", ו"לָאוֹס" (λαός), שפירושה "אומה" או "שבט" (ולפי פירוש אחר: מצבת חיילים, מסדָר). במילים אחרות, משמעות שמו של אכילס היא "תוגת-עַמו", שם ההולם היטב את אבלו המר והמתמשך על מותו של רעו הטוב פאטרוקלוס, שהיה גם הוא מגדולי הגיבורים היווניים במלחמות טרויה. שם זה הפך נפוץ בקרב גברים יווניים החל מן המאה ה-7 לפנה"ס ואילך, ומן המאה ה-4 לפנה"ס ניתן גם למצוא גרסאות נשיות של שם זה, בדמות אֲכילֵיאָה (או אֲכילִיָה, Ἀχιλλεία) - שם המלחמה של גלדיאטריס (המקבילה הנשית לגלדיאטור) הנלחמת בגלדיאטריס נוספת בשם "אמזונה", כפי שניתן ללמוד מתבליט שיש שנמצא בהליקרנסוס.

חייו

לידתו ונעוריו

כיירון מלמד את אכילס לנגן בלירה בפרסקו מהאוגוסטאום של הרקולנאום מהמאה ה-1 במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי.

כתינוק

אכילס היה בנם של הנראידה (נימפת ים) תטיס ובן התמותה פלאוס, מלך המירמידונים אשר בפְתִיה (דרום-מזרח תסליה). מתחילה התחרו ביניהם זאוס ופוסידון על ידה של תטיס, ולפי אחת הגרסאות, מִשֶגלה פרומתאוס את אזנו של זאוס כי עתידה תטיס ללדת בן שיהיה כביר מאביו, ויתרו השניים על המאבק ותטיס נישאה לפלאוס. מקורות מאוחרים יותר מהומרוס (כמו האכיליאדה לסטאטיוס, מן המאה ה-1 לספירה) ייחסו לאכילס חסינוּת אלוהית, כשעל-פי המסורת נבעה אי-פגיעוּתו זו מן הטבילה שטבלתו תטיס במימיו של נהר השאול סטיקס תכף לאחר שנולד, וזאת במטרה להפכו לבן אלמוות ולגונן עליו, לאור הנבואה שניבאה כי ימות באביב ימיו. על-פי גרסה אחרת, משחה אותו אמו באמברוסיה והעבירה אותו באש. כך או כך, מוסכם בין שתי המסורות כי בעת עשותה כן, אחזה תטיס בעקבו של העולל באגודלה ובאצבעה, וכך נותר עקבו של אכילס פגיע, בניגוד לכל שאר גופו. נקודת תורפה זו שבעקבו, הפכה ברבות הימים למטבע הלשון "עקב אכילס" המתאר נקודת חוּלשה או פגיעוּת פוטנציאלית. מאותה סיבה, נקרא על שמו גם "גיד אכילס". אצל הומרוס אין זכר לחסינוּת זו, ובאיליאדה מתוארת פציעה זבת-דם שנפצע אכילס, לאחר שאחת משתי החניתות שהשליך לעברו אסטרופיאוס ננעצה במרפקו הימני.

הסתרת אכילס בחצרו של ליקומדס

לפי אי אלו מקורות פוסט-הומריים, בניסיונה למלט את נפשו של אכילס מגורל המוות שהועידה לו הנבואה, הלבישה אותו תטיס בבגדי נערה והניחה אותו בחצרו של ליקומדס מלך סקירוס, מוּסווה כאחת משבע בנות ליקומדס או כחדרנית בשם "פָּיְרָה" ("הנערה אדומת-השיער"), וזאת כדי שלא יילקח למלחמת טרויה. במהלך שהייתו שם, הכניס אכילס את דֵידָמֵיאה בת ליקומדס להיריון (כתוצאה מאונס שאנס אותה או מרומן שניהלו השניים, תלוי בגרסה), ומהיריון זה נולד נאופטולמוס (בגרסאות מסוימות מכונה "פָּירוּס", כשמו הבדוי של אביו).

מעשה מרמה זה נחשף על ידי אודיסיאוס, אשר מפיו של הנביא קלכס למד, כי בהיעדר אכילס לא יתנו בידם האלים את הניצחון במלחמה. על-פי אחת הגרסאות, הגיע אודיסיאוס לחצרו של ליקומדס כשהוא מחופש לסוחר של בגדי נשים ותכשיטים, וכשפרש את מרכולתו בארמון הניח בין חפצי הנשים גם מגן ורומח. אכילס הצעיר גילה עניין רב דווקא בכלי הנשק, ובעקבות זאת עמד אודיסיאוס על טיבו האמיתי ושכנעו לחבור אליו בדרכו להילחם בטרויה.

אכילס במלחמות טרויה

פציעתו וריפויו של טלפוס

בדרכם לִתגר מלחמה בטרויה, חנו בטעות היוונים במיזֶ'ה (ממלכה קדומה באסיה הקטנה, באזור טורקיה של ימינו), עליה מלַך טלפוּס . במהלך הקרב שנתגלע שם, פצעוֹ אכילס, ומשראה טלפוס כי אין פִצעו מעלה ארוכה, נועץ באורקל. התשובה שקיבל גרסה כי "זה שפצע הוא שירפא".

לפי אחת הגרסאות של המשך פרשה זו, העולה מן המחזה האבוד "טלפוס" מאת אוריפידס, נדד טלפוס לאאוּליס כשהוא מתחזה לקבצן, ובפגשו באכילס ביקש ממנו כי ירפא את פצעו. אכילס סירב לבקשה, בטוענו כי אין לו כל הכשרה רפואית. בהמשך תבע טלפוס את ריפויו ככופר, בתמורה לכך שישחרר את אורסטס אותו לכד. אודיסאוס רב התחבולות הציע לגרד מעט נחושת מחוד הרומח שפצע את טלפוס ולהשתמש במתכת לצורך ריפויו, בהבינו כי נבואת האורקל יכולה להתפרש גם כמתייחסת לרומח. הניסיון עלה יפה וטלפוס הבריא.

חרון אף אכילס

פסל בדמותו של אכילס באכיליון, קורפו

חרון אפו של אכילס הוא אחד המוטיבים המרכזיים באיליאדה של הומרוס, שאף פותחת במילה היוונית "μῆνιν" (חימה, חרון אף):

"זַעַם אֲכִילֵס בֵּן־פֵּלֶאוּס, שִׁירִי אֵלָה, הַזַּעַם הַנּוֹרָא אֲשֶׁר הֵמִיט
אֵין סְפוֹר מַכְאוֹבִים עַל הָאֲכַיִּים, וְהִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹת גִּבּוֹרִים רַבּוֹת".

ואכן, זעמו זה של אכילס המיט על צבאות היוונים אסונות רבים, וכמעט גרם להפסדם במלחמה. אכילס הגיע לטרויה בלווית חברו הטוב פאטרוקלוס ויועצו הקשיש פויניקס , שנשלח עמו לבקשת פלאוס אביו, וכן בלווית חמישים אניות מלחמה. במהלך הקרבות השונים שהתחוללו באזור, כבש אכילס עשרים ושלוש ערים מחוץ לטרויה, ביניהן לירנסוס , שם לקח בשביה את בְּריסֵאיס, בתו של בריסס, כשלל מלחמה. באופן דומה, שבה אגממנון את כְרִיסֵאִיס בת כְריסֵס (באיליאדה מתוארות הנשים השבויות כשלל לכל דבר ועניין, היינו פרס המתחלק בין הלוחמים בהתאם לגדלותם וגבורתם, לצד כלי נשק משובחים וחפצי נוי שונים כגון חצובות, חרבות מעוטרות ומתכות יקרות, כמו גם צאן ובקר). כשביקש כריסס, כוהן אפולו, לפדות את בתו מן השבי, לגלג עליו אגממנון ובז לתחנוניו. כעונש על מעשיו שילח אפולו מגפה בצבא היוונים.

לאחר שפרש אכילס את חסותו על קלכס החוזה, נאות הלה להשמיע את נבואתו, וטען כי המגפה לא תחדל עד אם ישיב אגממנון את בת כריסֵס לכוהנו של אפולו. לאגממנון לא נותרה ברירה והוא שחרר את כריסאיס. בכעסו החליט אגממנון לפצות עצמו, כיוון שכעת, משנגרע חלקו בשלל והיה פחוּת משל הגיבורים האחרים, חש כי כבודו נפגע, ולכן חטף את בריסאיס. בעקבות זאת, ראה אכילס את עצמו כמי שכבודו חוּלל, והוא נמלא זעם וחרון ללא הכיל. היה בכוונתו להכות למוות את אגממנון בו במקום, אך לאור בקשתה של אתנה נמנע מכך, ותחת זאת חירף וגידף את אגממנון, ונשבע בשבועה חמורה כי לא יעלה למלחמה עם האֲכַיִּים (השבט המרכזי בשבטי היוונים שצרו על טרויה) וכי יניח להם ליפול בחרב. בעקבות עלבונו של אכילס, נכמרו רחמיה של אמו. היא עלתה ממקום מושבה במעמקי הים לראש האולימפוס, לחלות את פניו של זאוס ולבקש ממנו כי ייפרע מאלו שפגעו בבנה. זאוס נעתר לבקשתה של תטיס, והבטיח לה כי יהיה לצדם של הטרויאנים כל עוד יהיה אכילס שרוי בזעמו ובעלבונו.

מותו של פאטרוקלוס

אכילס מקונן על מותו של פאטרוקלוס מאת הצייר גאווין המילטון בבגלריה הלאומית של סקוטלנד.

לאחר קרבות ממושכים בין היוונים לבין הטרויאנים, כשהכף נטתה לטובת הטרויאנים והיו היוונים הולכים ונהדפים לעבר קו החוף שבו עגנו אוניותיהם, התיר אכילס לרעו הטוב פאטרוקלוס לקחת ממנו את שריונו ולצאת לעזרת היוונים מיד צר. אכילס הפציר בו כי ישוב מיד לאחר שיהדוף את הטרויאנים מקו החוף, ובכך ימנע מן הטרויאנים להצית את הספינות, אך אף על פי שהבטיח לעשות כן, נמשך פאטרוקלוס אחר הקרבות וביקש להוסיף ולהילחם עד אשר יכה את הקטור - הגיבור מטיל האימה של צבאות הטרויאנים. אכילס התפלל כי פאטרוקלוס יחולל גבורות בקרב וכי ישוב בשלום, אך זאוס נעתר לבקשה הראשונה בלבד. במאבק עמו הרגוֹ הקטור, ולקח כשלל מלחמה את שריונו של אכילס.

שיא התהילה: מותו של הקטור

הבשורה על אודות מותו של פאטרוקלוס שברה את לבו של אכילס, וייסורי געגועיו לרעו שיככו את זעמו והמירוהו בזעם חדש, ובתשוקה שאינה בת-כיבוש לנקום את מותו ולהרוג את הקטור. תטיס הפצירה בו כי ימתין עד הבוקר, ובמהלך הלילה עלתה שוב לאולימפוס, הפעם כדי לפגוש את הפייסטוס נכה הרגליים, אל האש ופטרונם של הנפחים וחרשי המתכת, על-מנת שיחשל עבור אכילס כלי מלחמה חדשים. הפייסטוס הכין לאכילס מגן מפואר, שריון, קסדה ומְצחות (מגיני רגליים), ובסיוע כלי מלחמה אלו, כמו גם סיועה של אתנה, לכד לבסוף אכילס את הקטור והרגו. לאחר מכן קשר אכילס את גופתו של הקטור למרכבתו וגרר אותה לאורך שדה הקרב. בימים שלאחר מכן המשיך לגרור את גופתו של הקטור במעגל, מסביב לקברו של פאטרוקלוס. לבסוף ציווה עליו זאוס לחדול מכך, ולהיעתר לתחנוניו של פריאמוס - אביו הקשיש של הקטור ומלך טרויה - להשיב לו גווית בנו בתמורה לתשורה הולמת. אכילס מילא אחר הציווי, ואף הבטיח לפריאמוס הפסקת אש בת אחד עשר יום, לצורך קיום מנהגי המספד והקבורה.

הקרב עם ממנון

כשקיבלו הטרויאנים תגבורת מממנון, נסיך אתיופיה, חלה הרעה במצבם של היוונים, והם סבלו אבדות כבדות. בין חיילי היוונים שהרג ממנון, היה גם בנו של נסטור, אנטילוכוס, חברו של אכילס, שלאחר מכן נקם את מותו והרג את ממנון בדו-קרב.

הקרב עם פנתסליאה

האמזונה פנתסיליאה, בתם של ארס ואוטרֵרָה , הבטיחה לטרויאנים שתפיל את אכילס. כדי לגבור על פנתסיליאה, היה על אכילס למשול ברוחו ולא לאפשר ליופייה הרב להסיח את דעתו. לאחר מותה חש צער רב, ותרסיטס לעג לו על כך ושׂמו לצחוק, ועל כך נהרג. על פי גרסה אחרת, אכילס נחשף ליופיה של פנתסיליאה רק לאחר מותה, עת הסיר ממנה את הקסדה וראה את פניה והתאהב בגווייתה במקום.

מות אכילס

לאחר הניצחונות הרבים הללו נהרג אכילס בידי פאריס - בנו של פריאמוס והנסיך הטרויאני שהחל את שרשרת האירועים שהובילה למלחמה בכך שפיתה את הלנה (אשת מנלאוס, אחי אגממנון) לבוא עמו לטרויה. על-פי רוב הגרסאות, פגע פאריס בעקבו של אכילס בעזרת חץ שהיה משוח בדמה הארסי של ההידרה, ואשר כוּון על ידי אפולו. בגרסאות מסוימות הדבר התרחש כאשר עמד אכילס להינשא לנסיכה הטרויאנית פוליקסנה , בתו של פריאמוס, שנאות לשידוך כיוון שראה בו אפשרות לסיום המלחמה. שתי הגרסאות שוללות מפאריס את התהילה ומותירות את אכילס כגיבור שלא נוצח בשדה הקרב. מותו הקל והמביש של אכילס ננקם כאשר פילוקטטס הרג את פאריס בקרב הוגן וניצחו באמצעות שלושה חיצים בלבד, שנורו מקשתו הגדולה של הרקולס.

לאחר מותו של אכילס

פסל אכילס הגוסס עם חץ בעקבו באכיליון, קורפו

פסל אכילס הגוסס עם חץ בעקבו באכיליון, קורפו

שרפת גופו

גופו של אכילס נשרף בידי אודיסאוס, ואפרו נצבר באותו הכד שבו נצבר אפרו של פאטרוקלוס.

גורל שריונו של אכילס

שריונו של אכילס, שיוצר על ידי האל הפייסטוס, היה מושא למריבה בין אודיסאוס ואיאס הגדול. על מנת לקבוע מי יזכה בשריון, נערכה תחרות בה ניצח אודיסאוס (בסיועה של אתנה). איאס כעס ונשבע לרצוח את כל חבריו לנשק. בטירופו החל לטבוח בכבשים ובצאן, תוך שהוא סבור כי מדובר בחיילי היוונים. לבסוף הפיל עצמו על חרבו. אודיסאוס נתן את שריונו החדש לנאופטולמוס, בנו של אכילס.

נאופטולמוס

נאופטולמוס, בנו של אכילס, הצטרף ללוחמים אשר הסתתרו בסוס הטרויאני. הוא כרת לפריאמוס את הראש, זרק את סקמאנדריוס\אסטיאנקס , בנו של הקטור, מעבר לחומות טרויה ושיעבד את אנדרומאכה אשת הקטור לשפחתו. באודיסיאה פוגש אודיסאוס באכילס בארץ המתים וממלא את אכילס גאווה כאשר הוא מספר לו על מעשי בנו במלחמה.

אכילס ופטרוקלוס

ישנן טענות בידי מספר חוקרי מיתולוגיה שבין אכילס ופאטרוקלוס התקיים קשר הומוסקסואלי (לאור מנהג הפדרסטיה היווני). זה מתבטא, למשל, ביגונו הרב מאוד, ואולי רב מדי, על מותו של פאטרוקלוס.

הכרותם הייתה קצרה מאוד, בהשוואה למהירות בה נהיו חברים. הם לא הכירו עד שפלאוס ביקש מאחיו את בנו שיתלווה למסעו של אכילס. ישנה הוכחה ברורה מאוד שהיכרותם הייתה חדשה: אכילס גדל תחת חסותו של ליקומדס מגיל צעיר, ועוד בתחפושת של אישה. מכאן, ברור שגם אם פאטרוקלוס והוריו ביקרו אצל המלך ליקומדס הם לא ידעו על אכילס.

ראו גם

• עקב אכילס
• האיליאדה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אכילס בוויקישיתוף

• אכילס, באניציקלופדיה למיתולוגיה יוונית
• אכילס ופטרוקלוס
• הגיבור היווני: חדוות הקרב, באתר גיבורים
• topic/Achilles-fictional-character אכילס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אכילס (דמות מיתולוגית), דף שער בספרייה הלאומית
• אכילס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)