אברהם אלמליח

אברהם אלמליח

לידה	אפריל 1885 ה'תרמ"ה ירושלים, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית
פטירה	2 באפריל 1967 (בגיל 82) אדר ב' ה'תשכ"ז ירושלים, ישראל
מדינה
מקום קבורה	הר המנוחות, ירושלים
השכלה	בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה
מפלגה	ספרדים ועדות מזרח
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949 – 20 באוגוסט 1951 (שנתיים) כנסות 1

אלמליח (עומד שני משמאל) בפגישה של ראשי הסוכנות עם נכבדים ערבים במלון המלך דוד בירושלים, 1933 (עוד בתצלום: יישובים במרכז: חיים ארלוזורוב ומשמאלו חיים ויצמן; עומדים בימין התמונה למעלה: משה שרתוק ויצחק בן-צבי)

אברהם רפאל בן־ציון אלמליח (ניסן ה'תרמ"ה, 1885 – 2 באפריל 1967) היה עיתונאי, בלשן, חוקר, היסטוריון, מתרגם, ואיש ציבור ישראלי. כיהן כנשיא ועד העדה המערבית, כסגן נשיא התאחדות הספרדים העולמית, חבר מועצת עיריית ירושלים, וחבר הכנסת בכנסת הראשונה.

קורות חיים

אלמליח נולד בשנת 1885 בירושלים, אביו הרב יוסף אלמליח היה דיין, עלה לארץ ישראל בגיל 3. אלמליח למד בתלמוד תורה של עדת המוגרבים בעיר העתיקה אצל הרב יהודה קסטל, בדורש ציון ולאחר מכן בישיבת תפארת ירושלים. את השכלתו הכללית והאקדמית רכש בבית הספר כל ישראל חברים ובבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה במנזר סנט אטיין בירושלים. בשנים 1902–1912 לימד ערבית וצרפתית בבית ספר כל ישראל חברים בירושלים. בשנת 1904 נמנה עם מייסדי "אגודת צעירי ירושלים" ואגודת "צעירות ירושלים" למען הכרה לאומית ודיבור עברי, והחל לפעול בקרב צעירי העדה הספרדית בארץ ישראל. בהיותו בן עשרים היה עוזרו של אליעזר בן יהודה בפעולתו העיתונאית. בשנת תרס"ז נישא לשמחה, בת הרב יעקב דנון, והיה אביהם של אליהו, לבנה גבאי, עליזה דינגוט, שמואל ויוסף. בשנת 1910 היה ממייסדי אגודת אהבה ואחוה. בשנת 1910 שימש כמזכירו של הרב חיים נחום אפנדי בעת ביקורו בארץ ישראל, ולאחר מכן חזר איתו לקונסטנטינופול, שבה ניהל את תלמוד התורה הציבורי במשך שנה. לאחר מכן עבר לדמשק, בה שימש כמזכיר הקהילה ומנהל בית הספר של הקהילה, והטיף לציונות. בסוף 1913 חזר לארץ ישראל וניהל את סניף בנק אפ"ק בעזה. בשנת תרע"ו שימש לזמן קצר כמורה בבית הספר "תחכמוני" ביפו, ובסוף תרע"ו הוגלה לדמשק.

ארכיון

חומרים משלו נמצאים בארכיון גנזים - אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב וכן בספריית יד יצחק בן-צבי בירושלים.

עיתונאי

היה חבר מערכות עיתונים רבים, בהם: "השקפה" (תרס"ז), "החרות" (תרס"ט–תר"ע), "הפועל הצעיר" (תר"ע–תרע"ב), ודואר היום. בהיותו בקונסטנטינופול היה חבר מערכת של השבועון העברי "המבשר" שהוצא על ידי ההסתדרות הציונית. בהיותו בדמשק היה חבר אגודת "המגן", במסגרתה כתב מאמרים בעיתונות. בשנת 1914 ייסד את העיתון "החרות", שאותו ערך עד 1919, גם לאחר הגלייתו לסוריה בשנת 1916. במהלך מלחמת העולם הראשונה, פעל למען היישוב היהודי בארץ, ובשובו, ב-1919, מונה לראש לשכת העיתונות של ועד הצירים. שימש מעורכי עיתון הלאדינו איל ליביראל.

פעילות ציבורית

במסגרת פעילותו בקהילה הספרדית התמודד אלמליח ברשימת העדה הספרדית לאספת הנבחרים הראשונה. הוא כיהן כחבר אספת הנבחרים באסיפות הראשונה והשלישית ובמהלך אספת הנבחרים השלישית היה חבר הוועד הלאומי. במקביל לפעילותו זו היה אלמליח חבר הנהלת הקהילה היהודית בירושלים, חבר הנהלת עיריית ירושלים, סגן נשיא ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים ועורך הירחון "מזרח ומערב". בין השנים 1921–1932 עבד לפרנסתו במערכת "דואר היום". במשפט הנאשמים ברצח ארלוזורוב הוא העיד שהוא ראה את אב"א אחימאיר ביחד עם פרופ' נחום סלושץ בירושלים בעת כניסת השבת דבר שנועד לחזק את עמדתו של סטבסקי, שטען שפגש את אחימאיר בירושלים.

בשנת תרפ״א היה בא כח העדה הספרדית הכללית בארץ, והשתתף בוועידה העולמית של יהודי המזרח, אלמליח נבחר לחבר הוועד הפועל של ״התאחדות הספרדית העולמית״. בשנים תרפ״ז ותרפ"ח היה חבר משלחת ההתאחדות הספרדית העולמית למצרים.

אלמליח השתתף במגביות שונות עבור התאחדות הספרדים והוועד הלאומי. בשנת 1923 שהה במשך כשנה בצפון אפריקה בשליחות קרן קיימת לישראל. בלוב, הוא נפגש עם ראשי הארגונים הציוניים, ביניהם "חוג הרצל", "אחדות והתקדמות" ו"חברת ציון" כדי לנסות לפתור את הסכסוך ביניהם, ולשכנעם בחשיבות שיתוף הפעולה להשגת המטרות הציוניות, שיוביל בסופו של דבר לאיחוד בין הארגונים. כתוצאה מכך, לאחר מספר מפגשי גישור, בשנת 1923 יושרו ההדורים בין כל הפלגים הציוניים בלוב.

בתחילת 1936 פעל בסלוניקי מטעם מגבית קרן היסוד.

משנת תרצ״ג ואילך שימש ״חבר ההנהלה של הוועד הלאומי״.

בתחילת מלחמת העצמאות תקפו הערבים את דפוס העיתון ג׳רוזלס־פוסט ברחוב החבצלת, ומשרדו שהיה ממול בית הדפוס נהרס ונשרף, ובו היו כתבים ספרים ומחקרים שכתב במשך עשרות שנים, בהם כתבי היד שלו עבור המילון הצרפתי-עברי.

בשנת 1949 נבחר אלמליח לכנסת הראשונה מטעם ספרדים ועדות מזרח. במהלך כהונתו שימש חבר ועדת העבודה וועדת החינוך והתרבות. ביוזמתו של אלמליח (יחד עם חברי כנסת נוספים), נקבע שמו של יום העצמאות בשם זה, כתחליף להצעות השמות 'יום הקוממיות' ו'יום המדינה'.

משפחה

אלמליח היה נשוי, והותיר אחריו שתי בנות ושלושה בנים.

חוקר, בלשן, היסטוריון, מתרגם

בעבודתו המקצועית פרסם אלמליח עשרות ספרים ומאות מאמרים ומחקרים על תולדות ישראל וארץ ישראל, הפזורה הספרדית, תולדות השבט הספרדי והמזרחי בארץ ובגולה ועוד. פרסומיו הופיעו בשפות שונות ביניהם: "היהודים בדמשק", "היהודים בסלוניקי", "ארץ ישראל וסוריה במלחמת העולם הראשונה" ועוד. את ספרייתו העשירה הוא הוריש לעיריית ירושלים.

בשנים 1944–1947 שימש כחוקר במכון הארץ ישראלי לפולקלור ואתנולוגיה שהקים רפאל פטאי בירושלים.

כבלשן הוציא את המילונים הצרפתי-עברי והעברי-צרפתי. והעברי-ערבי ערבי-עברי, והיה בקי בעברית, צרפתית ערבית ולאדינו.

כמתרגם תרגם הרבה ספרים משפות שונות הבולטים שבהם: "חמשים שנות היסטוריה" שתרגם מהשפה הצרפתית (נרסיס לוון, שני כרכים), וכלילה ודימנה שתרגם מערבית.

אותות כבוד

אלמליח קיבל 3 עיטורים צרפתיים, בסוף שנת 1934 הוכתר בתואר "קצין האקדמיה הצרפתית" ובכ"ח באלול תש"ו (24 בספטמבר 1946) נתכבד בתואר "אביר לגיון הכבוד", ובשנת 1960 הועלה לדרגת "קצין לגיון הכבוד".

ביום העצמאות תשט"ו (1955) הוא הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות שהוקדש לנציגי ארצות שונות, כנציג ותיקי הארץ.

באוגוסט 1963 החליטה מועצת עיריית ירושלים פה אחד להעניק לו אזרחות כבוד של ירושלים.

באוקטובר 1965 קיבל מממשלת ספרד עיטור גבוה "קומנדור דיל אורדן מריטו סיביל" (מפקד מסדר ההגינות האזרחית) על מחקריו וספריו בכלל, ועל חקר הספרות ושפת הלאדינו בפרט.

זכרו הונצח ברחוב הנושא את שמו בגוננים (קטמון ט') בירושלים.

פרסומיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

• מילון חדש צרפתי-עברי, הוצאת אחיאסף, 1950.
• מילון חדש עברי-צרפתי, הוצאת אחיאסף, 1959.
• מילון עברי-ערבי ערבי-עברי, הוצאת י. שרברק, 1970.
• מילון חדש עברי-צרפתי צרפתי-עברי, הוצאת אחיאסף, 1976.
• הפרופסור אברהם גלאנטי: חייו ופעלו הספרותי, ההיסטורי והמדעי, הוצאת המחבר, תשי"ד.
• 'הסופרת-המספרת אליסה ראיס - חייה ויצירותיה הספרותיות', מחברת 97-100 (תשרי-כסלו תשכ"ב), עמ' 26–32.
• אברהם אלמאליח, הראשונים לציון, תולדותיהם ופעולתם, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תש"ל 1970. (372 עמודים)

בעריכתו:

• ספר הוד יוסף: מצבת זיכרון ספרותית לזכרו של ... הרה"ג יוסף יצחק שלוש כולל מאמרי הערכה ... ודברי הלכה ואגדה מאת מוקיריו, ירושלים: ועד עדת המערבים, תשכ"ו 1965.
• לתולדות עדת המערבים בירושלים (תרס"ט)
• היהודים בדמשק ומצבם הכלכלי והתרבותי (תרע"ב)
• ארץ רפאים או מושגי הקדמונים על שאול (תרע"ב, ספריית לע"ם)
• לתולדות היהודים בסלוניקי (תרפ"ד)
• שבתי צבי, כתותיו ושרידי תנועתו המשיחית (תרפ"ז)
• ארץ ישראל וסוריה במלחמת העולם הראשונה (ג' כרכים, תרפ"ח–תרצ"ה)
• מזרח ומערב – כ-40 חוברות. (ירחון מדעי, היסטורי, ספרותי, לחקירת המזרח והיהדות בתפוצות ישראל, תרע"ט–תרצ"ב)
• המורה הערבי (תרפ"ט)
• אברהם גאלאנטי חייו ופעלו הספרותי (תשי"ד)
• משה בן שבת אמזלג (תשכ"ב)

לקריאה נוספת

• 'אלמליח, אברהם רפאל בן-ציון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 49–50. (הספר בקטלוג ULI)
• ספרי יובל:
  • מנחה לאברהם: ספר יובל לכבוד אברהם אלמאליח... במלאת לו שבעים שנה, תרמ"ה-תשט"ו / מוגש על ידי חבר מלומדים וידידים, ירושלים: הוצאת ועד היובל, תשי"ט 1959. (בצרפתית: Hommage à Abraham: recueil littéraire en l’honneur de Abraham Elmaleh à l’occasion de son 70ème anniversaire, 1885-1955)

• Albert Cohen, Abraham Elmaleh, quelques traits de sa vie: publié à l’occasion du 60ème anniversaire de sa naissance, Istanbul: "La Boz de Türkiye", 1945.

• אברהם אלמאליח: אזרח כבוד של ירושלים הבירה, ירושלים: [חמו"ל], תשכ"ד 1963. ("דברים שנאמרו ונכתבו לכבודו של אזרח הכבוד במעמד הטקס")

לאחר מותו:

• "אברהם אלמאליח ז"ל", מחברת (ביטאון חברת כי"ח) טו (תשכ"ז 1967).
• ח"ז הירשברג (עורך), זכור לאברהם: קובץ מאמרים לזכר ר' אברהם אלמאליח נ"ע חמש שנים לפטירתו <כ"א אדר שני תשכ"ז), ירושלים: ועד עדת המערבים בירושלים, תשל"ב 1972.
• עוזי אלידע, העולם בצהוב - לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית 1884–1914, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2015
• אברהם חיים אלחנני, ירושלים ואנשים בה, ירושלים: ראובן מס, 1973. 34-30.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של אברהם אלמליח, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אברהם אלמליח, באתר הכנסת
• אברהם אלמליח, באתר כנסת פתוחה
• אברהם אלמליח – אזרח כבוד של בירת ישראל, במערכה, 3 בינואר 1964
• דוד תדהר (עורך), "אברהם רפאל בן-ציון אלמאליח", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 512
• לדרכו של חבר הכנסת מר א. אלמאליח, הד-המזרח, 10 בנובמבר 1950
• מסיבה לא. אלמאליח במלאת לו שבעים, דבר, 8 ביוני 1955
• א. ח. אלחנני, ראשיתה של נציגות צרפת בירושלים, דבר, 5 בפברואר 1958
• י. ביצור, חולין בעיר הקודש: אזרח הכבוד הי"ג, מעריב, 17 בדצמבר 1963
• אברהם אלמליח, דבר, 3 באפריל 1967
• מת אברהם אלמליח: עתונאי – בלשן – עסקן, מעריב, 3 באפריל 1967
• אברהם אלמאליח, חורבן הישוב היהודי בעזה, חלק א', הד-המזרח, 29 בינואר 1943 חורבן הישוב היהודי בעזה, חלק ב', הד-המזרח, 12 בפברואר 1943 - בכתבות מתאר אלמאליח את פעילותו כמנהל סניף אפ"ק בעזה.
• אברהם אלמליח, באתר "החכם היומי"
• אברהם אלמליח (1885-1967), דף שער בספרייה הלאומית