Content-Length: 227630 | pFad | http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D

הספרים החיצוניים – ויקיפדיה לדלג לתוכן

הספרים החיצוניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הספרים החיצוניים הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך (אנ').

תרגומיהם של חלק מספרים אלו נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים ונכללים בברית הישנה.

מקורם של הספרים החיצוניים והשימוש בהם לאורך הדורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הספרים החיצוניים נכתבו במקור בעברית. חלקם נכתבו במקור בארמית או ביוונית, וזאת במיוחד במצרים שהייתה בה קהילה יהודית גדולה ביותר בעיר אלכסנדריה.

מאחר שחז"ל, שלא הכניסו את הספרים החיצוניים לתנ"ך, ראו את הספרים החיצוניים באור שלילי, אבדו בדרך כלל ספרי המקור העבריים. מרבית הספרים נשמרו רק בתרגומים, לפעמים בכמה נוסחים באותה שפה, וחלקם מכילים תרגומים משובשים למדי. קטעים מן הספרים החיצוניים נתגלו בתקופות מאוחרות במגילות מדבר יהודה ובגניזת קהיר.

במאות הראשונות לחורבן עוד ניתן לספרים החיצוניים מקום בחיי הדת היהודיים, אך עם ניכוסם ועליית חשיבותם למאמינים הנוצרים פסק כמעט לחלוטין השימוש בהם. אך השפעתם לא נעלמה – רעיונות וסיפורים לא מעטים שמצויים בספרות החיצונית נכנסו לתוך הספרות המדרשית, ומשם הגיעו ללב ליבה של היהדות הרבנית.

חלק לא מבוטל מהספרים מספרים ומרחיבים על סיפורי המקרא (כגון עליית משה, אדם וחוה, צוואת אברהם ועוד). חלק נכבד אחר מהווה המשך לספרות החכמה והמחשבה היוונית, ומושפע רבות מהתרבות ההלניסטית. ישנם גם ספרי היסטוריה, שהבולטים שבהם הם ארבעת ספרי המקבים, המספרים את סיפורם של החשמונאים והמרד בשליטים הסלאוקים.

חלוקת הספרים החיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל הנוצרים מקובלת חלוקה של הספרים החיצוניים לספרים אפוקריפיים וספרים פסאודואפיגרפיים.

פירוש המילה אפוקריפיים הוא גנוז או חבוי, (ביוונית απόκρυφα – גנוז, חבוי) והוראתה המקורית: ספר שאינו נמנה עם המסורת הספרותית הגלויה והמקובלת (למרות היותו ספר עתיק). הספרים האפוקריפיים נכנסו בחלק מן הכנסיות הנוצריות לתוך הביבליה בניגוד לספרים הפסאודואפיגרפיים. המונח פסידואפיגרפון משמעו חיבור המיוחס למחברו (מחבר קדמון) שלא כדין.

הספרים הפסאודואפיגרפיים, הם ספרים שיוחסו למחבריהם, לרוב אנשי המקרא, שלא כדין, ולכן גם נקראו על שמם. לדוגמה "צוואת אברהם", "צוואות השבטים", ועוד.

כך לדוגמה, הספר חכמת שלמה משויך אצל הנוצרים לאפוקריפה ואילו מזמורי שלמה נחשב לספר פסאודואפיגרפי, אף על פי שלחוקרים ברור כי לא זה אף לא זה נכתבו בתקופתו של שלמה המלך או על ידו.

החוקר אברהם כהנא שתרם תרומה מכרעת לחקר הספרים החיצוניים ואף תרגם את רובם לעברית, מציע את החלוקה הבאה לספרים החיצוניים:

  • ספרים המתבססים על התורה
  • ספרים המתבססים על ספרי נביאים
  • ספרים המתבססים על ספרי הכתובים
  • שאר ספרים חיצוניים

היחס לספרים החיצוניים במאמרי חז"ל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות חז"ל אין התייחסות לספרים ספציפיים בספרות החיצונית, למעט ספר בן סירא הנזכר בתלמוד. חז"ל מזהירים שלא לקרוא בספרים חיצוניים כשהם משתמשים באסמכתא מהתנ"ך "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי, הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר:" (מגילת קהלת, פרק י"ב, פסוק י"ב)

  • ההתייחסות הראשונה היא במשנה, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א': "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים". על משנה זו נאמר בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק', עמוד ב': "רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים וכו'. תנא: בספרי מינים. רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי." יש כאן צמצום של האיסור של רבי עקיבא – האיסור הוא רק על ספרי המינים כלומר ספרי הנוצרים. רב יוסף מוסיף התייחסות ספציפית לספר בן סירא ואוסר על הקריאה בו בנוסף לספרי הנוצרים.
  • מעניינת הגרסה המקבילה בתלמוד הירושלמי (מסכת סנהדרין דף נ' ע"א): "רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון סיפרי בן סירא וסיפרי בן לענא אבל סיפרי המירס וכל ספרים שנכתבו מכאן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת". התוספת כאן מלמדת שספרי חכמה יוונית כגון ספרי הומרוס, ושאר ספרים שנכתבו לאחר תקופת בית שני אינם נחשבים כ'ספרים חיצוניים' ולכן אין בעיה לקרוא בהן.
  • במדרשים אנו מוצאים את המימרה: "כל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס לביתו, כגון ספר בן-סירא" (קהלת רבה יב, יב-יג).

היחס של חכמי ישראל לאחר תקופת התלמוד לספרים החיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בתקופה מאוחרת יותר, ניתן עדיין למצוא בספרות היהודית התייחסויות לספרים החיצוניים, ובמיוחד לספר בן סירא, לספר היובלים ולצוואות השבטים. יש מהחכמים שהתייחסו לספרים החיצוניים בשלילה, ויש מהם בחיוב.

בפירוש רש"י למסכת סנהדרין מוזכר היבט שלילי לגביהם ונטען שבספרים אלו יש דברי הבאי, והם גורמים לביטול תורה.

הרשב"ם התייחס בשלילה לספרים החיצוניים, וכתב "אין לחוש לספרים חיצונים", אך מאידך גיסא, הביע הרמב"ן דווקא יחס חיובי אליהם, ובהקדמתו לפירוש התורה הוא מביא קטעים מספר חכמת שלמה, שהיה מצוי אצלו ככל הנראה בתרגומו הסורי; גם מעשה שושנה, מהתוספות לספר דניאל, היה מוכר לרמב"ן במקורו הסורי.

ידוע כי עוד במאה התשיעית השתמרו לפחות קטעים מספר היובלים בידי אסף הרופא, וייתכן שגם בידי תלמידי רב סעדיה גאון.

בדורות הבאים אבדו המקורות העבריים של הספרים החיצוניים, וחכמי ישראל היו משתמשים בתרגומים ולא במקור. כך לדוגמה יש המפרשים בדברי מחבר ספר הזוהר (זוהר חדש יתרו ל"ז, ב') כי הוא מביע את צערו על כך שלא נשארו ספר חנוך וספר אדם הראשון במקורם העברי.

בספרים כגון ספר יוסיפון, ספר ירחמאל וספר יוחסין השלם, נעשה שימוש בסיפורים מתוך הספרים החיצוניים. מתוך ספר אסף הרופא אנו למדים שמחבר הספר הכיר את ספר היובלים.

עדנה הייתה לספרים החיצוניים בתקופת ההשכלה. נפתלי הרץ וייזל ויהודה ליב בן זאב תרגמו חלק מן הספרים החיצוניים לעברית.

השערות לסיבת הימצאותם של הספרים מחוץ לקאנון העברי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מסורת חז"ל, ספרים שנכתבו ברוח הקודש נכנסו לחלק הכתובים של התנ"ך, לעומת הספרים החיצוניים שלא הוכנסו אף על פי שנכתבו (בחלקם) באותה תקופת זמן ואף מצוטטים כאמירות חכמה אנושיות (אך לא אלוהיות).

אין הסכמה בין החוקרים בנוגע לנסיבות שבעטיין ספרים אלו אינם כלולים בקאנון העברי. בעבר היה מקובל לטעון שספרים אלו נדחו מסיבה תאולוגית, אך עם הצטברות העובדות בעת האחרונה, דעה זו נראית פחות ופחות סבירה, מכמה סיבות:

  1. חז"ל טוענים כנגד הספרים החיצוניים, אך מצד שני אנו מוצאים בכמה מקומות בתלמוד ציטטות חופשיות מתוך ספר בן סירא[1]. ציטטות אלו מובאות באותו ניסוח המשמש לציטוט מספרי המקרא: "דכתיב" (ככתוב). השימוש בנוסחה זו לציטוט מספר בן סירא מעיד לא רק על כך שכולם אמורים לזהות את המקור (כיוון שזה לא מפורש בטקסט התלמודי), אלא גם על כך שאין להתנצל על העובדה שקוראים בספר בן סירא.
  2. הרמזים היחידים בידינו לכך שאכן נערך דיון כלשהו על הכנסת ספרים או הוצאת ספרים מהקאנון העברי נוגעים אך ורק לספרים שבסופו של דבר הוכנסו: אסתר, יחזקאל, שיר השירים וקהלת. עובדה זו מעידה שהדיון היה תאורטי בלבד, והתייחס רק לאופיים של ספרים שממילא כבר התקדשו, ולמידה של זהירות הנדרשת לקורא בהם.
  3. קשה גם לטעון שהספרים שלא התקדשו שייכים כולם לזרם המנוגד לפרושים, כיוון שיש כמה דוגמאות סותרות (למשל: ספר בן סירא, ספר טוביה וספר יהודית).

משלל העדויות שבידינו עולה כי אי-הקדשת ספרים אלו איננה תוצאה של תאולוגיה, אלא של נסיבות היסטוריות. נסיבות אלו קשורות בוודאי לתקופה שבה נכתבו הספרים, שכן רוב הספרים החיצוניים נכתבו בתקופה מאוחרת יותר לספרי המקרא. עם זאת, סיבה זו אינה יכולה להיות יחידה ומכרעת, כיוון שלדעת חוקרי המקרא, ספר דניאל הקאנוני מאוחר בכמאה שנה לספר חנוך א' בעיבודו הסופי.

רשימת הספרים החיצוניים שבידינו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומם של הספרים החיצוניים לעברית תרם תרומה חשובה לחוקרים ולמעיינים במורשת תרבותית זו. הכנתו של קובץ כולל של הספרים החיצוניים בעברית, בידי אברהם כהנא ועוזריו בשנת ה'תרצ"ב (1932), קידמה רבות את המחקר בנושא. בספרו הוא מציע, כאמור לחלק את הספרים לפי קשריהם לספרי התנ"ך, והרשימה המובאת להלן מתבססת על חלוקה זו:

ספרים חיצוניים לתורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ספר אדם וחוה – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית, לטינית ועברית (תרגום של אברהם כהנא).
  • ספר היובלים (היובלות) – רובו של המקור העברי אבד. נשמר בשלמותו רק בתרגום לגעז (אתיופית קלאסית). במגילות מדבר יהודה התגלו קטעים בעברית.
  • ספר חנוך א' – או ספר חנוך החבשי(האתיופי) רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר רק בתרגום לשפת געז. נמצאו חלקים בארמית במגילות מדבר יהודה.
  • ספר חנוך ב' או ספר רזי חנוך (הסלאבי) – המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה.
  • ספר חנוך ג'
  • צוואות השבטים (צוואות בני יעקב). רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות מדבר יהודה ובגניזת קהיר (לטקסט).
  • צוואת אברהם – חובר כנראה על ידי יהודי פרושי או איסיי. (הספר "צוואת אברהם" לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
  • חזון אחרית הימים של אברהם עוסק בחייו ובחזון אחרית הימים שחזה אברהם. המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה. (הספר לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
  • עליית משה – המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום ללטינית ולגעז.
  • יוסף ואסנת – חיבור שנכתב במקורו ביוונית, כנראה על ידי יהודי הלניסטי שהתגורר במצרים. גרסה עברית פורסמה על ידי גבי צורן בכתב העת "דפים למחקר בספרות", תשמ"ה.

ספרים חיצוניים לנביאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דברי גד החוזה – נמצא בקהילת קוצ'ין. (בספרו מגילות קוצ'ין, טען משה הלל (חוקר עצמאי) כי מדובר בזיוף שנכתב בסביבות שנת 1756 בידי המומר היהודי עמנואל יעקב ואן דורט לאחר שחזר ליהדותו.[2] פרופסור מאיר בר-אילן סבור שאכן מדובר בספר עתיק.[3])
  • ספר חכמת שלמה – חיבור פילוסופי יהודי-הלניסטי. ייתכן שחלקים מספר זה מקורם בעברית. נשמר בתרגום ליוונית.
  • מזמורי שלמה – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
  • איגרת ירמיהו – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
  • עליית ישעיהו – המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לגעז.
  • ספר ברוך – הספר במלואו נשמר בלשון היוונית. חלקים מספר זה נכתבו בעברית והם אבדו, אך נשמרו בתרגום ליוונית. חלקים אחרים חוברו ביוונית.
  • חזון ברוך א' או חזון ברוך הסורי – חובר כנראה בעברית. המקור והתרגום ליוונית אבד. נשמר בתרגום היוונית לארמית סורית.
  • חזון ברוך ב' – או חזון ברוך היווני חובר ביוונית.

ספרים חיצוניים לכתובים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דברי איוב – המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לקופטית.
  • חזון עזרא – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
  • עזרא החיצוני – המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
  • תהילים קנ"א ותהילים קנ"ב–קנ"ה – מזמורים שאינם כלולים בספר תהילים – תהילים קנ"א נמצא בנוסח עברי של תהלים ממערה 11 בקומראן. נוסח זה שונה מן התרגום היווני אותו מביא כהנא בספרו. תהילים קנ"ב–קנ"ה נשתמרו בתרגום הסורי. מזמורים אלו לא נכללו בספרו של כהנא, ככל הנראה מפני שהחשיב אותם לחיבורים נוצריים שלא חוברו בעברית ולא שייכים לקאנון העברי האבוד. קטעים מתהילים קנ"ד וקנ"ה בעברית התגלו במערה 4 ובמגילת התהילים הגדולה ממערה 11 בקומראן. מספר מזמורים נוספים שלא היו ידועים ממקורות אחרים נמצאו גם כן במגילות קומראן.
  • תוספות למגילת אסתרחלום מרדכי, העתק מפקודת אחשוורוש להשמדת היהודים, תפילת מרדכי ואסתר, פרטים על בוא אסתר לפני אחשוורוש לבקש ביטול הגזירה, העתק מפקודת אחשוורוש לטובת היהודים, פתרון חלומו של מרדכי – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
  • תוספות לספר דניאל – תפילה והלל של שלושת חברי דניאל שהושלכו לכבשן האש, מעשה שושנה, בל והתנין. המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
  • תפילת מנשה – המקור כנראה יווני. מתייחס לתפילת מנשה מלך יהודה המופיעה בדברי הימים.

שאר ספרים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למקורות אלו, ניתן לציין חיבורים שנמצאו אך ורק במגילות מדבר יהודה. בשל הדמיון הסוגתי, ניתן לשער שחיבורים אלו היו מתוייגים כ"ספרים חיצוניים" גם כן אילו נשתמרו בכנסיות בתרגומים. בין חיבורים אלה:

בקנון של תרגום השבעים, כלולים הספרים הבאים: יהודית, טוביה, ברוך, מעשה שושנה, בל והתנין, איגרת ירמיהו, חכמת שלמה ומקבים א' וב'. כמו כן, כלולות תוספות נרחבות לאסתר, לדניאל ותהילים קנ"א.

תרגומים לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמנים שונים נעשו תרגומים של הספרים החיצוניים בחזרה לעברית. כך לדוגמה נמצא תרגום לעברית של ספר החשמונאים[דרושה הבהרה] שמקורו לפני המאה ה-11, תרגומים לספר טוביה, לספר יהודית ואחרים. רבי עזריה מן האדומים תרגם לעצמו חלק מן הספרים החיצוניים והשתמש בהם בספריו.

  • הספר "בן סירא" תורגם לראשונה בחזרה לעברית מתוך הנוסח הסורי שהשתמר, כפי שמעיד המתרגם: "נעתק ללשון עברי ואשכנזי ומתורגם ארמית עם באור העניין ופתרון מלות הארמית והערות מוסר", על ידי יהודה ליב בן-זאב בברסלאו בשנת 1798. בשנת 1953 יצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק ספרו של משה צבי סגל "בן סירא השלם".[4] הספר כולל מבוא מקיף בו משה צבי סגל סוקר את בן-סירא וזמנו, את מבנה הספר וצורתו הפיוטית, את תורתו של בן-סירא, את תולדות הספר, שרידיו העבריים ונוסחיו השונים.
  • התרגום הראשון לעברית של התוספות למגילת אסתר נעשה על פי נוסח הוולגטה הלטיני על ידי רבי יעקב בן מכיר אבן תיבון בן המאה ה-13. בשנת 1819 פורסם בברסלאו תרגומו של הרב שלמה פלסנר, עם מבוא היסטורי ספרותי. תרגום נוסף נערך על ידי זעקיל יצחק פרנקל בשנת 1830 ונכלל במהדורתו "כתובים אחרונים". תרגום המתבסס על נוסח המקור היווני, נערך על ידי אברהם כהנא ונכלל במהדורתו "הספרים החיצוניים" שיצאה לאור בשנת 1956.

בשנת 1830 פורסמה עבודתו של יצחק זעקיל פרנקל "כתובים אחרונים: הנודעים בשם אפוקריפה אשר לא נודעו" ובה תרגום ספרים חיצוניים מיוונית לעברית[5].

בשנת 1956 יצאה לאור בהוצאת מסדה אוסף תרגומים ופירושים של הספרים החיצוניים בעריכת אברהם כהנא[6]

בשנת 1958 יצא לאור בהוצאת יבנה ספרו של אליה שמואל הרטום בו תרגום ופירוש לספרים החיצוניים[7].

בשנת 2004 התפרסמו בסדרה "בין מקרא למשנה" של מכון יד בן צבי הספרים "ספר מקבים א', מבוא תרגום ופירוש מאת אוריאל רפפורט", ספר מקבים ב', מבוא תרגום ופירוש מאת דניאל שוורץ" ו"ספר היובלים, מבוא, תרגום ופירוש כנה ורמן".

מקומם של הספרים החיצוניים בנצרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל כנסייה רשימה של ספרים חיצוניים משלה. הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית בכללותה מתייחסות אל הספרים החיצוניים מתוך תרגום השבעים, כאל ספרים קנוניים לכל דבר. חשוב להאיר כי בנוסף לספרים חיצוניים ל-'ברית הישנה', הכנסיות הנוצריות מכירות בספרים חיצוניים לברית החדשה. בעוד שה-'ספרים החיצוניים' הכלולים בקנון הכנסייתי, מכונים 'epigrapha' – אלו שלא נכללו בתוכו מכונים 'Pseudepigrapha'. מקצת אלו לעיתים כלולים בביבליות הנפוצות.

בניגוד לכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית בכללותה, הכנסייה הרוסית וכן הכנסיות הפרוטסטנטיות נצמדות למאמר רומאים ג 1-2: 'אִם כֵּן מַה הוּא יִתְרוֹן הַיְּהוּדִי וּמַה הִיא תּוֹעֶלֶת הַמִּילָה׃ הַרְבֵּה מִכָּל פָּנִים תְּחִילָּתוֹ שֶׁבְּיָדָם הָפְקְדוּ דִּבְרֵי אֱלֹוהִים'. אף על פי כן, לספרים החיצוניים חשיבות רבה יותר, בכנסיות למיניהן מאשר ביהדות – והביבליה של לותר למשל כוללת 73 ספרים. היחס אליהם הוא כאל ספרים, שיש בהם לקחים חשובים.הקאנון הרחב ביותר בנצרו הוא זה של הכנסייה האתיופית הכולל 81 ספרים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תיאור מקיף של התרגומים לעברית נמצא בספר "אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות", מאת ד"ר יום-טוב לוינסקי, כרך ב, עמ' 518–519.
  • Metzger, Bruce M. An Introduction to the Apocrypha. [Pbk. ed.]. New York: Oxford University Press, 1977, cop. 1957

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ויקיטקסט כתובים אחרונים, באתר ויקיטקסט
  • ויקיטקסט ביבליוגרפיה של ספרים חיצוניים, באתר ויקיטקסט
  • ויקיטקסט הספרים החיצונים-מהדורת אברהם כהנא, באתר ויקיטקסט
  • מהדורות מקוונות

    [עריכת קוד מקור | עריכה]

    הערות שוליים

    [עריכת קוד מקור | עריכה]
    1. ^ מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד א'. מסכת יבמות, דף ס"ג, עמוד ב'. מסכת כתובות, דף ק"י, עמוד ב'
    2. ^ מגילות קוצ'ין, משה הלל, הוצאת קהילות ישראל – המרכז למורשת העם היהודי, עמודים 9,10 במבוא
    3. ^ דברי גד החוזה, מאיר בר-אילן, 2005, בהוצאת טפר
    4. ^ ספר בן סירא השלם, באתר www.bialik-publishing.co.il
    5. ^ כתובים אחרונים / העתיקם מלשון יון לשפת עברית ... מו"ה יצחק זעקיל פרענקיל .. | פרנקל, יצחק זקל, 1765-1835 | פרנקל, יצחק זקל, 1765-1835 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
    6. ^ לקריאת אוסף התרגומים בויקיטקסט: הספרים החיצונים (כהנא)
    7. ^ הספרים החיצוניים, מפרשים חדש [ומתרגמים בצרוף מבואות על ידי א"ש הרטום - אליהו שמואל כתובים אחרונים. תשי"ט; הרטום]










    ApplySandwichStrip

    pFad - (p)hone/(F)rame/(a)nonymizer/(d)eclutterfier!      Saves Data!


    --- a PPN by Garber Painting Akron. With Image Size Reduction included!

    Fetched URL: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D

    Alternative Proxies:

    Alternative Proxy

    pFad Proxy

    pFad v3 Proxy

    pFad v4 Proxy