ספר טוביה

ויליאם אדולף בוגרו, "טוביה נפרד לשלום מאביו" (1860)

סֵפֶר טוֹבִיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים. קטעים ממנו הלכו ונתגלו במאה השנים האחרונות בכתבי נוצרים גנוזים ובמגילות מדבר יהודה. כיום מקובל במחקר, שהחיבור נכתב במקור ככל הנראה בארמית או אולי בעברית, ושתוכנו שונה באופן מהותי מזה שהיה ידוע לאורך ימי הביניים.

תוכן

טוביה מרפא את אביו מן העיוורון מאת ברנרדו סטרוצי במוזיאון המטרופוליטן לאמנות

הספר עוסק בגמילות חסדים, והוא רצוף במעשי נסים ובתפילות של גיבוריו.

הספר מגולל את קורותיהם של אב בשם טובי, ושל בנו - טוביה, בני גלות ישראל החיים באשור. טובי האב יצא מעירו לעזור לאנשים, לגמול חסד עם המתים ולקבור אותם. לכן נאלץ לישון מחוץ לחומות, והתעוור בגלל צואת ציפור חמה שנפלה על פניו, בעת תרדמתו בצלו של עץ. המספר מדגיש כי טובי הועמד למבחן האל בדומה לאיוב. לאחר זמן מה, נשלח בנו טוביה להשיב פיקדון שהיה לאב בידיו של אדם בעיר אקבטנה שבארץ מדי. המלאך רפאל, כך יתברר בסוף הספר, הוא העלם האנושי שמגיע "במקרה" לבית טובי ונבחר ללוות את טוביה במשימתו. במסעו הארוך הוא מגיע לעיר בשם "רגא", שם הוא פוגש קרובת משפחה, בשם שרה, ונושא אותה לאישה. על אף שכל הגברים שנשאו את שרה לפניו, מתו בליל-הכלולות, ניצל טוביה בזכות תפילתם המשותפת. המלאך רפאל הוא מי שמעניק לטוביה את הידע כיצד למנוע את מותו, כפי שקרה לשרה עם שבעת בעליה הקודמים. עם חזרתו מן המסע, הוא אף מצליח לרפא את אביו מן העיוורון, בזכות עצותיו של המלאך. הספר מסתיים בחזון נבואי של האב על חורבנה של נינוה ועל בניין ירושלים.

מקבילות

בספר (פרק א, 21) מוזכר אחיקר בן חננאל שהיה מנהל החשבונות של הממלכה. ביב שבמצרים נמצא ספר משלי אחיקר.

בסוף הסיפור (פרק יג, 18-13) טובי האב שר מזמור לירושלים, תיאור זה מרחיב את ספר ישעיהו, פרק נ"ד, פסוקים י"א–י"ב, ותואם למזמור בספר החיצוני ברוך בן נריה ה (כהנא א' עמ' שסא'), מגילת ירושלים החדשה (בארמית) א (קטע 1 ו-14), מגילת קומראן מזמור אהבה לירושלים (88Q4), ולחזון יוחנן, כ"א, 10–22. לדברי טובי, נבואות הנביאים על ירושלים לא מכוונות על בית המקדש השני, אלא על מקדש אחר (כנראה שלישי) באחרית הימים. אמירה זו רווחות במגילות קומראן נוספות: מגילת המקדש כט 7 – ל 5; פשר 4Q174 האסכטולוגי, ספר היובלים א 17, 27. אמנם גם חז"ל ציינו זאת במדרשיהם, אך זאת כבר לאחר חורבן בית שני.

ספר זה הוא, כנראה, הראשון בספרות היהודית שמציג את "העיקרון של הלל", שנודע באמרה "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". בספר טוביה כתוב: ”בני! שים לבך לכל מעשיך. ואשר תשנא לנפשך - לא תעשה לאחרים”.

מחקר

אין בספר כל רמז על מחברו, מקומו או זמנו. מספר פרטים בו אינם מתאימים למה שידוע לנו ממקורות אחרים או למציאות הגאוגרפית של המקומות הנזכרים בו, מה שמוכיח כי הספר נכתב זמן רב אחרי התקופה לה מייחס המחבר את המאורעות המסופרים. הוא מתוארך לתקופת בית שני, כנראה לפני מרד החשמונאים, בסוף המאה ה-3 לפנה"ס או במחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס.

נוסחים

מאז ימי הביניים השתמר נוסח מקוצר ביוונית עם עלילה תמימה, אך החל מהמאה ה-19 התגלו נוסחים חדשים ותעודות המעידים על תכנו הייחודי, על היותו קדום, ועל שפת המקור בו נכתב. החשובות בתעודות אלו הם: פפירוס אוקסירינכוס , שנתגלה במצרים, תעודות האי יב ומגילות מדבר יהודה שם נמצאו נוסחים קדומים בארמית וקטע אחד בעברית. הדעה הרווחת במחקר כיום היא שהמקור נכתב בארמית לפי ביטויים לשוניים הנמצאים בו. אך יש דעות שהספר נכתב בעברית, ונותר עוד מקום למחקר לשוני בקטעים בשתי הלשונות.

הוא השתמר בשפות שונות ובנוסחים שונים, שביניהם הבדלים רבים. ביוונית ישנם שלושה נוסחים כמעט שלמים וקטעים מנוסח רביעי:

• נוסח קצר, הנמצא בשלמותו ברוב כתבי היד של תרגום השבעים.
• נוסח ארוך, הנמצא בקודקס סינאיטיקוס של תרגום השבעים (נמצא במוזיאון הבריטי). חסרים בו שני קטעים: פרק ד, פסוקים ח–יט; פרק יג, פסוקים ח–יא.
• נוסח דומה ברובו לנוסח הקצר ושונה ממנו במקומות אחדים, נשמר במספר כתבי יד של תרגום השבעים.
• שרידים מנוסח רביעי, שנשתמרו במספר תעודות ממגילות פפירוס אוקסירינכוס (פפירוס מספר 1076 ו-1594). השרידים כוללים את הקטעים: פרק ב, פסוקים ג–ד, ח; פרק יב, פסוקים יד–יט. קטעים אלה קרובים יותר לנוסח הקצר מאשר לארוך.

בלטינית הגיעו לידינו שני נוסחים עיקריים:

• התרגום העתיק, וטוס לטינה – ככל הנראה בעיקרו תרגום מן הנוסח היווני הארוך, אך בשינויים רבים.
• התרגום של הירונימוס, הוולגטה – כפי שהעיד המתרגם עצמו, תרגומו מבוסס על נוסח בארמית, אך מכיוון שבזמן התרגום לא ידע את השפה, ביקש מאחד ממכריו שיתרגם לו בעל פה לעברית, והוא עצמו תרגם מעברית ללטינית. נראה כי לפני הירונימוס היה גם התרגום העתיק ללטינית, משום שבמקומות רבים אין הבדל בין שני התרגומים. בוולגטה אין הבדל בין שם האב לשם הבן: האב, טוביה, קרא לבנו על שם עצמו.

את פענוח ארבעה קטעים ממגילות מדבר יהודה בארמית המכילים את ספר טוביה, וקטע אחד בעברית, פורסם לראשונה החוקר הישועי ג'וזף פיצמאייר בשנת תשנ"ה (1995). בשנת תשס"ו (2006) פורסם על קטע חמישי בארמית. היו דעות שהנוסח שהשתמר ביוונית הם שרידים של נוסח הקדום לזה שבמגילות מדבר יהודה.

לקריאה נוספת

• דוד פלוסר, אנציקלופדיה מקראית, כרך ג'.
• דב היליר, הספרים החיצוניים (מהדורת אברהם כהנא), כרך ב, ההקדמה לספר טוביה
• טוביה, בתוך: הספרים החיצונים, כרך "ספורים ודברי חכמה", מתורגמים ומפורשים על ידי א. ש. הרטום, הוצאת יבנה תל אביב. עמ' 1–56.

קישורים חיצוניים

'מהדורת נויבאואר' של הספר, המכונה: ספר טובי, באתר ויקיטקסט

• ספר טוביה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

מהדורות הספר

• ספר טוביה, בויקיטקסט (ביוונית)
• ספר טוביה, תרגום ופירוש דב היליר, בעריכת אברהם כהנא
• ספר טוביה, באתר "דעת"
• אדולף נויבאואר, ‏ספר טובי, בארמית, ובתרגום לעברית, אוקספורד, 1878, עמ' 17, בארכיון האינטרנט
• מגילת ספר טוביה, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, על פי כתב-יד 4Q200 מקומראן, כולל ניתוח מילוני
• ספר טוביה (הטקסט המלא) (באנגלית)
• ספר טוביה בעברית ובלטינית באתר הספרייה הלאומית

על הספר

• יהודה דוד אייזנשטיין, ספר טוביה באוצר ישראל, כרך ה'.
• קרופורד האוול טוי, ‏"ספר טוביה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• רשימת פרסומים על ספר טוביה באתר הספרייה הלאומית
• ליאורה רביד, טוביה ואשמדאי, שר השדים, "הפודקאסט של התנ"ך", 13 באוגוסט 2018