לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |||||||
| לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | |||||||
| לידה |
9 ביוני 1640 וינה, ארכידוכסות אוסטריה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1705 (בגיל 64) וינה, ארכידוכסות אוסטריה | ||||||
| מדינה | האימפריה הרומית הקדושה | ||||||
| מקום קבורה | וינה | ||||||
| בת זוג |
מרגריטה תרסה מספרד קלאודיה פליציטס מאוסטריה אלאונורה מגדלנה מנויבורג | ||||||
| שושלת בית הבסבורג | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
אביר במסדר גיזת הזהב  | |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, בשמו המלא: לאופולד איגנאץ יוזף בלטזר פליציאן, לבית הבסבורג (בגרמנית: Leopold Ignaz Joseph Balthasar Felician, בהונגרית: Első Lipót; 9 ביוני 1640 – 5 במאי 1705) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1658–1705), מלך הונגריה (1655–1705), קרואטיה (1657–1705) ובוהמיה (1656–1705).
לאופולד הראשון היה בנו של הקיסר פרדיננד השלישי, מאשתו הראשונה, מריה אנה מספרד. הוא הפך ליורש העצר הרשמי בעקבות מותו של אחיו הגדול פרדיננד הרביעי בשנת 1654. בשנת 1658 נבחר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה ושלט מתוקף תפקיד זה עד מותו בשנת 1705.
בתוך ממלכתו שלט לאופולד בסגנון אבסולוטיסטי. בתקופתו הקונטרה-רפורמציה ידעה שיאים חדשים. לעומת זאת הקיסר אימץ באופן מוגבל וסלקטיבי תפקיד של ערב לזכויות הדתות השונות באימפריה. באמצעות מדיניות מושכלת הבטיח לאופולד הראשון מעמד איתן למשטר הקיסרות.
לאופולד נלחם בדודנו לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, במלחמת הולנד-צרפת, מלחמת תשע השנים ומלחמת הירושה הספרדית.
תאריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]„Nos Leopoldus divinae favente clementia electus romanorum imperator semper augustus, ac Germaniae, Hungariae, Bohemiae, Dalmatiae, Croatiae, Slavoniaeque rex, archidux Austriae, dux Burgundiae, Styriae, Carinthiae, Carniolae, marchio Moraviae, dux Luxemburgiae, Superioris et Inferioris Silesiae, Wirtenbergae et Thecae, princeps Sveviae, comes Habspurgi, Tyrolis, Ferretis, Kiburgi et Goritiae, landgravius Alsatiae, marchio Sacri Romani Imperii, Burgoviae ac Superioris et Inferioris Lusatiae, dominus Marchiae,Sclavoniae, Portus Naonis et Salinarum.”
אנחנו לאופולדוס ברחמי האל וחסדו קיסר נבחר ומרומם לנצח של הרומאים, מלך גרמניה, הונגריה, בוהמיה, דלמטיה, קרואטיה וסלבוניה, ארכידוכס אוסטריה, דוכס בורגונדיה, שטיריה, קרינתיה וקרניולה, מרקגרף מורביה, דוכס לוקסמבורג, שלזיה עילית ותחתית, ויטנברג וטק, נסיך שוואביה, רוזן הבסבורג, טירול, פרטיס, קיבורג וגוריציה, רוזן אלזס, רוזן של האימפריה הרומית הקדושה, של בורגאו, לוזטיה העילית והתחתית, שליטם של המרקה הסלבונית, פורטוס נאוניס[1] וסאלינה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרקע המשפחתי וילדותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאופולד הראשון לבית הבסבורג נולד ב-9 ביוני 1640 בווינה כבנם השני של הקיסר פרדיננד השלישי (1608–1657) ושל האינפנטה מריה אנה מספרד (1606–1640).
אחיו היה פרדיננד, לימים פרדיננד הרביעי. אחותו מריאנה מאוסטריה (1634–1696) התחתנה עם מלך ספרד, פליפה הרביעי. אחותו למחצה אלאונורה מאוסטריה התחתנה עם מלך פולין, מיכל הראשון ומאוחר יותר עם קרל החמישי, דוכס לורן. אחות אחרת למחצה, מריה אנה יוזפה מאוסטריה, הייתה לאשתו של הדוכס יוליך-ברג ואחר כך של יוהאן וילהלם, הנסיך הבוחר מפפאלץ, שאחותו אלאונורה מגדלנה מפפאלץ-נויבורג הייתה אשתו השלישית של לאופולד.
ללאופלד הייתה גם קרבת ייחוס למלך צרפת, לואי הארבעה עשר, יריבו ארוך-השנים. הם היו בני דודים דרך אימהותיהם הספרדיות, ובה בעת גיסים דרך נשותיהם הספרדיות.
לאופולד אהב ללמוד מגיל רך. בנוסף לגרמנית למד לדבר בצורה שוטפת לטינית, איטלקית, צרפתית וספרדית. האיטלקית תפסה בסופו של דבר את המקום השני בחשיבותו בחצרו. כנסיך, קיבל חינוך נבחר שכלל לימודים קלאסיים, היסטוריה, ספרות, מדעי טבע ואסטרונומיה. הוא גילה משיכה מיוחדת למוזיקה, מאחר שירש את כישוריו המוזיקליים של אביו. עם זאת הוא יועד לקריירה כנסייתית – להיות בישוף של פאסאו, והתחנך בין היתר אצל יוהאן פרדיננד, רוזן פורציה ואצל הישועים כריסטיאן מילר ויוהאן אברהרד ניידהרדט. מוריו הרביצו בו חינוך דתי אדוק ברוח הקונטרה-רפורמציה. בהשפעתם צבר ידע רב בתאולוגיה, מטאפיזיקה ומשפטים והתעניין באסטרולוגיה ואלכימיה. כאדם מאמין, נאמן מאוד לכנסייה הקתולית, תואר לאופולד בחייו כגילום של "האדיקות האוסטרית" (pietas Austriaca). בעת שלטונו חשש מפשרות עם זרמים דתיים ודתות אחרים באימפריה.
אמרו עליו שהיו לו התכונות הפיזיות האופייניות של בני הבסבורג. היה נמוך קומה, רזה ורגיש למחלות, קריר ועצור בהופעותיו הפומביות, ומגושם ואף כושל מבחינה חברתית. מצד שני היה פתוח יותר בפני מקורביו. ההיסטוריון ויליאם קוקס תיאר אותו כך: "הליכתו הייתה גאה, איטית ומכוונת, נראה מהורהר, פניותיו היו מגושמות, התנהגותו לא מהוקצעת, מזגו קר ופלגמטי". לדעת סיפלמן, "התוכניות לגבי קריירת כמורה גרמו לו לאמץ מגיל צעיר מאוד אדיקות קתולית עמוקה וגינונים שהלמו תפקיד של מתן תמיכה. הוא גדל כגבר חסר שאיפות צבאיות, שלא כמו רוב עמיתיו המונרכים. מלכתחילה נראה שלטונו הגנתי ושמרני ביותר".
עלייתו לשלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-9 ביולי 1654 מת בפתאומיות אחיו הגדול פרדיננד הרביעי, מלך הרומאים שנפטר מאבעבועות שחורות. בעקבות זאת השתנו התוכניות לגבי לאופולד, והוא הפך בגיל 14 ליורש יחיד של בית הבסבורג, וקיבל עליו את תפקידיו המלכותיים של אחיו. כעבור שנה הוכתר למלך הונגריה, ב-1656 למלך בוהמיה וב-1657 למלך קרואטיה.
ירושת התואר קיסר האימפריה הרומית הקדושה נתקלה תחילה בקשיים: השר הצרפתי ז'ול מאזארן העלה את מלכו, לואי הארבעה-עשר, כמועמד אפשרי לתפקיד הקיסר. דובר גם על מועמד בווארי או אפילו מועמד פרוטסטנטי כגון מלך שוודיה, ועל נסיכים מברנדנבורג, סקסוניה או פפאלץ. האימפריה ידעה באותם ימים תקופת חוסר משילות זמנית – Interregnum – שנמשכה שנה – הארוכה ביותר בתולדותיה.
הירושה הובטחה ללאופולד רק אחרי משא ומתן ממושך עם הנסיכים הבוחרים, עד שהושגה חזית מאוחדת נגד מלך צרפת, לואי הארבעה עשר ומועמדו, פיליפ וילהלם, רוזן פפאלץ-נויבורג, וכנגד לאופולד וילהלם, ארכידוכס אוסטריה ופרדיננד מריה, הנסיך הבוחר מבוואריה. הבחירות התקיימו ב-18 ביולי והכתרת הקיסר התנהלה ב-1 באוגוסט 1658 בקתדרלה על שם ברתולומאוס הקדוש בפרנקפורט.
החצר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאופולד טיפח את חיי החצר. בחורף בילה רוב הזמן בהופבורג בווינה. באביב שהה בטירות בלקסנבורג, בקיץ בארמון "פבוריטה" (לימים בניין "האקדמיה התרזיאנית") ובסתיו בטירת קייזראברסדורף. האגף הלאופולדי של הופבורג נבנה בשנים 1660–1670 בימי שלטונו. בדומה לחצר בוורסאי, נועדה החצר בווינה למשוך אליה את האצולה הגבוהה של אוסטריה ובוהמיה באמצעות הבטחת משרות אטרקטיביות בשלטון ובצבא. החצר התנהלה לפי פרוטוקול החצר הספרדית. בשנת 1672 חיו בחצר ובמתחמי הממשל הקיסרי המרכזי 1966 בני אדם. מאה שנה קודם לכן מנתה החצר הקיסרית 531 אנשים בלבד. עד לתקופה של לאופולד הראשון הוכפלו הוצאות החצר פי חמישה. ברוח ארמון ורסאי, הורה המלך לבנות את ארמון שנברון, שהיה אמור להיות הגדול ביותר באירופה. הבניה נמשכה זמן רב בשל בעיות תקציב, ולבסוף הושלמה רק ב-1700, וגם זאת במתכונת חלקית[2].
הפאר הבארוקי בא לידי ביטוי בחגיגות מרהיבות. לרגל טקס חתונתו של הקיסר ב-12 בדצמבר 1666 עם מרגריטה תרסה, נסיכת ספרד, התחילו בחצר הקיסרית חגיגות שנמשכו כמעט שנה שלמה. בהזדמנות אחרת, לכבוד יום הולדת הקיסרית, הוצגה האופרה "תפוח הזהב" מאת אנטוניו צ'סטי, שנחשבה לאחד משיאי תרבות הבארוק. לצורך מופע תיאטרלי (festa teatrale) זה, נבנה ביתן מיוחד ששחזר דגם של ונציה, והמופע התקיים פעמיים, יום אחרי יום, ונמשך בכל פעם חמש שעות. חוץ מצ'סטי השתתפו בחגיגה גם מלחינים ידועים נוספים כמו יוהאן היינריך שמלצר, הליבריתן פרנצ'סקו זבארה ואף הקיסר עצמו שכתב מוזיקה לשתי סצנות. הצגה זו הייתה לבני התקופה לדוגמה של פאר ובזבזנות שההוצאות עליה הסתכמו במאה אלף גולדן.
החצר ניכרה גם ברוח הקתולית שהייתה טבועה בה. הקיסר נמנע מרומנים מחוץ לנישואים ולא היו לו פלגשים בסגנון החצר הצרפתית. לעומת זאת הוא הקיף את עצמו באנשי כמורה שונים שהשפיעו עליו. כך היו, למשל, הכומר הישועי אמריך זינלי, לימים בישוף, הנזיר הקפוצ'יני מרקו ד'אוויאנו, הפרנציסקני קריסטובל דה רוחאס אי ספינולה, והאוגוסטיני אברהם א סנקטה קלרה. בימי המלחמה בטורקים בשנת 1683 הטיף מרקו ד'אוויאנו בהצלחה לגיוס מסע צלב ברוח העבר. חצר הקיסר ידעה גם תככים פוליטיים לא מעטים, ופלגים שונים בתוכה ביקשו להשפיע על מדיניות הקיסר וניהלו סכסוכים, מזימות ובריתות שונות חדשות לבקרים.
סגנון שלטונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל ניסיון מדיני מועט, עד תחילת שנות ה-1680 השאיר לאופולד את ניהול ענייני הממלכה בידי יועציו. כשר ראשי כיהן תחילה מורו לשעבר, פורציה. אחריו בא יוהאן וייקהרד, נסיך אאוארספרג (1677–1615) ויושב ראש מועצת החצר, ובסוף הנסיך ונצל אויזביוס פון לובקוביץ (1677–1609). שני האחרונים יצרו מגעים עם צרפת בלי ידיעת הקיסר, והוא הדיח אותם מתפקידם ב-1669 (וייקרד) וב-1674 (פון לובקוביץ).
בהמשך לקח הקיסר בידיו את ניהול המדיניות ולא מינה יותר שרים ראשיים. הקנצלר יוהאן פאול הוכר (1683–1616) ויורשיו בתפקיד התמנו מקרב הבורגנות. בסוגיות דיפלומטיות מול צרפת נעזר לאופולד בעיקר בשירותיו של פרנץ פון ליזולה.
המצב הכלכלי של הקיסרות עמד באופן תמידי במרכז הדאגות. הקיסר הדיח את יושב ראש לשכת החצר, גאורג לודוויג פון זינצנדורף, בעקבות מעילה. מי שהצליח לייצב את אוצר הממלכה היה הרוזן גונדקר תומאס שטארהמברג. במדיניות הקיסרית היו מעורבים במיוחד גם סגן קנצלר הרייך, לאופולד וילהלם פון קניגזג-רוטנפלס וקודמו, וילדריך פון ואלדרדורף.
מכיוון שהמועצה החשאית, על חבריה המרובים, לא הייתה יעילה, הקים לאופולד "ועידה חשאית" כמוסד האחראי על מדיניות החוץ של האימפריה. מאוחר יותר הוקמו גם ועדות מקצועיות. סגנון השלטון של לאופולד הראשון הפך עם השנים דומה באופיו ובשיטותיו לזה של לואי הארבעה עשר.
הקמתם והרחבתם של השירותים הדיפלומטיים נשענו על חצרות הנחלות הקיסריות החשובות של האימפריה ועל ה"מעגלים הקיסריים". תפקיד חשוב מילאו הנציב הקיסרי והמשלחת האוסטרית ברייכסטג. הושג שיתוף פעולה בין הקנצלריה הקיסרית והקנצלריה האוסטרית תוך מניעת מחלוקות מזיקות על הסמכויות. בשנים הראשונות למלוכתו הוביל בעצמו את מדיניות האימפריה אולם בהמשך התיר ל"מחנה המלחמה" של הנסיך אויגן מסבויה והנסיך יוזף, לימים הקיסר יוזף השני, לעצב אותה. סיסמתו הייתה consilio et industria (דרך עצה ותושייה).
מדיניות הפנים בארצות הכתר ההבסבורגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלטון האבסולוטי וגבולותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדיניות הפנים בלט האופי המונרכי האבסולטיסטי של שלטונו. הנהגתו התאפיינה יותר בהשפעת החצר הקיסרית והכנסייה הקתולית מאשר בבניית מנהל מרכזי. בתחום זה פיגרו נחלות הכתר ההבסבורגי בהשוואה לברנדנבורג-פרוסיה. החיבור בין המדינה לכנסייה מצא באותה תקופה ביטוי בהפיכתו של לאופולד השלישי הקדוש לקדוש המגן של אוסטריה. אחרי שנת 1663 עליותיו לרגל למנזר קלוסטרנויבורג זכו לאופי ממלכתי. עם זאת גם למגמה האבסולוטיסטית היו מגבלות. באזורים שונים של נחלת הכתר ההבסבורגי התנהלו אספות של המעמדות אשר נקראו "Landtäge". בתקופתו של הקיסר לאופולד, אחרי מות הנסיך זיגיסמונד פרנץ בשנת 1665 שטחי טירול והשטחים החיצוניים הקרויים אוסטריה הקדמית נפלו לידי הקיסר. הישג זה חיזק את מעמדו באימפריה. הקשר עם טירול, שהיה בעבר נחלתו של ענף צדדי של שושלת הבסבורג, עמד מאז ואילך על הענף המרכזי של המשפחה, במיוחד אחרי נישואי הקיסר עם קלאודיה פליציטס, נסיכת אוסטריה-טירול.
הכלכלה והמדיניות החברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במישור החברתי גדל לחץ האצילים בעלי האחוזות על האיכרים. ב-1679 ניסה הקיסר להתערב בסוגיה על ידי הסכם שנקרא "Tractatus de iuribus incorporalibus". עד 1848 ביסס הסכם זה את היחסים בין בעלי האחוזות לאיכרים. הוא הבטיח מידה של ביטחון לאיכרים על פי חוק, אך מצד שני כפה עליהם עבודות כפייה (קורווה) ללא גבול לטובת הפאודלים. על מנת ללחום בהתרבות המקרים של עניים מרודים ברחובות וינה בשנת 1671 הקים לאופולד בית סוהר ובית מקלט לעבודה. פרט לכך בנה ב-1691 בית מחסה גדול נוסף לעניים. ב-1696 הגיע מספר דייריו לאלף. בימי לאופולד הוכתה וינה גם במגפת דבר משנת 1678–1679, שהפילה כ-50,000 קורבנות.
מצד שני קמו באימפריה בתי ייצור בסימן המרקנטיליזם, מנופקטורות ראשונות. הוקמה גם חברת מסחר "מזרחית" ראשונה, שנסגרה חיש מהר. בשנת 1666 הוקם בווינה קולגיום למסחר שפעל כארגון כלכלי מרכזי. הוא פיקח על המסחר, על העסקים ועל המכסים. נרשמו בו פקידים ונציגים של הסוחרים. ארגון זה שימש כדגם לארגונים דומים באזורים גרמניים אחרים.
הישגים צבאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאופולד הראשון נודע בעיקר במלחמות שניהל עם האימפריה העות'מאנית והיריבות עם בן־דודו לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. בשנת 1683 בעת שלטונו נכשל המצור העות'מאני על וינה. מקץ עשור של מלחמה, יצא לאופולד מנצח ב"מלחמה הטורקית הגדולה" בזכות כישרונו הצבאי של הנסיך אויגן מסבויה. בהסכם קרלוביץ השיג לאופולד לעצמו כמעט את כל חלקי ממלכת הונגריה שכבשו הטורקים בשנים שלאחר קרב מוהאץ' ב-1526. לאופולד ניהל גם שלוש מלחמות נגד צרפת: מלחמת הולנד, מלחמת תשע השנים ומלחמת הירושה הספרדית שבה תכנן להשיג את כתר ספרד עבור בנו, תוך התעלמות מצוואת המלך הספרדי האחרון. בכך פתח במלחמה שנגררו אליה חלקים גדולים של אירופה.
יחסו ליהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1670 פרסם לאופולד, שרבים מיועציו היו ישועים, צו לגירוש היהודים מוינה. למרות ניסיונות שונים להציע למלך כופר, הצו נכנס לתוקף והיהודים עזבו את העיר[3]. לגירוש קדמו גזירות שונות שהטיל הקיסר על היהודים, כמו גירוש מערים אחרות באוסטריה והגזירה שבה הותר רק לבן הבכור להינשא. מרבית היהודים עברו להתגורר בארצות אחרות דוברות גרמנית, שם ייסדו קהילות חדשות. למרות שהצו לא בוטל מעולם, לאחר מספר שנים החלו היהודים לחזור לבירת האימפריה[4].
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1666 התחתן לאופולד עם האינפנטה מרגריטה תרסה, נסיכת ספרד בתו של פליפה הרביעי, מלך ספרד ורעייתו מריאנה מאוסטריה, ממנה היו לו 4 ילדים, ששלושה מהם מתו בילדותם:
בשנת 1673 התחתן לאופולד עם הארכידוכסית קלאודיה פליציטס מאוסטריה בתם של פרדיננד קרל, ארכידוכס אוסטריה ושל רעייתו אן דה מדיצ'י, שממנה היו לו 2 בנות, שמתו בילדותן:
בשנת 1677 התחתן לאופולד עם הארכידוכסית אלאונורה מגדלנה מנויבורג בתו של פיליפ וילהלם, הנסיך הבוחר מפפאלץ ורעייתו אליזבת אמליה, רוזנת הסן-דרמשטדט, שממנה היו לו 10 ילדים:
- יוזף (1678–1711) – ירש את אביו כקיסר האימפריה הרומית הקדושה.
- מריה כריסטינה (1679
- מריה אליזבת (1680–1741)
- לאופולד יוזף (1682–1684)
- מריה אנה (1683–1754)
- מריה תרזה (1684–1696)
- קרל (1685–1740)
- מריה יוזפה (1687–1703)
- מריה מגדלנה (1689–1743)
- מריה מרגרט (1690–1691)
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Band 14, Duncker & Humblot, Berlin 1985, ISBN 3-428-00195-8, S. 256–260
- לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לאופולד ה-1, (1640–1705), קיסר האימפריה הרומית הקדושה, דף שער בספרייה הלאומית
| לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בית הבסבורג נולד: 9 ביוני 1640 מת: 5 במאי 1705 | ||
| פרדיננד השלישי | האימפריה הרומית הקדושה 1658–1705 |
יוזף הראשון |
| ממלכת קרואטיה ארכידוכסות אוסטריה 1792–1793 | ||
| פרדיננד הרביעי | ממלכת הונגריה 1655–1705 | |
| ממלכת בוהמיה 1656–1705 | ||
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פורדנונה
- ^ עמי סביון, אוסטריה – פנינת נוף וטבע, באתר רימון טיולים
- ^ שרה ג'ו בן צבי, לאופולד הראשון מגרש את היהודים מווינה, באתר סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה
- ^ עמי סלנט, עליית הקנאות הדתית הישועית באוסטריה וגירוש יהודי וינה בשנת 1670, באתר רגעים היסטוריים