ויקיפדיה

חסידות חב"ד

חצר חסידית שנוסדה ע"י בעל התניא, ואדמו"רה האחרון היה הרבי מליובאוויטש
(הופנה מהדף חב"ד)
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מבוסס כמעט בלעדית על הגיוגרפיה פנימית של התנועה ומנוסח באופן פרסומי, מתעלם מהמחקר האקדמי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
המונח "חב"ד" מפנה לכאן. לערך העוסק במושג בקבלה, ראו עשר ספירות.

חסידות חב"ד (ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת") היא תנועה, חצר ושושלת חסידית, שנוסדה בשלהי המאה ה־18[2] על ידי אדמו"רה הראשון רבי שניאור זלמן מלאדי ברוסיה הלבנה. החסידות כיום נקראת חסידות חב"ד לובביץ' (בכתיב יידי: ליובאוויטש) על שם העיירה לובביץ', אליה החצר עברה בדור השני של החסידות בשנת ה'תקע"ג (1813) על ידי אדמו"רה השני רבי דובער שניאורי.

חסידות חב"ד
דיוקן של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד; למעשה, דיוקן זה צויר שנים לאחר פטירתו[1].
דיוקן של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד; למעשה, דיוקן זה צויר שנים לאחר פטירתו[1].
שורשים, סיווג והנהגה
דת יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם יהדות אורתודוקסית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף יהדות חרדית
קבוצה תנועת החסידות
מקור השם חכמה, בינה, דעת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום ייסוד ליוזנה (האימפריה הרוסית) עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד תקל"ג (1772)
מייסד שניאור זלמן מלאדי עריכת הנתון בוויקינתונים
דמויות מרכזיות דובער שניאורי, שלום דובער שניאורסון, שמואל שניאורסון, מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), יוסף יצחק שניאורסון עריכת הנתון בוויקינתונים
אדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון (האחרון)
תאולוגיה, טקסטים וטקסים
מוטו אהבת בני אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
טקסט מכונן ספר התניא, שולחן ערוך הרב עריכת הנתון בוויקינתונים
נוסח תפילה סידור אדמו"ר הזקן
מאפיינים עבודת התפילה, משפיע (חב"ד), ניגוני חב"ד, חת"ת, הרמב"ם היומי, התוועדות, התקשרות לצדיק, מאמר חסידות (חב"ד), עבודת ה', אהבת ישראל (מצווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים ופעילות
מרכז מרכז חב"ד העולמי - 770 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום כלל עולמי עריכת הנתון בוויקינתונים
אזורי פעילות כלל עולמי עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בית חב"ד, שלוחי חב"ד, 10 מבצעי המצוות, טנק המבצעים
חגים חג הגאולה
מוסדות חסידות ליאדי, חסידות קאפוסט, מכללת בית רבקה, צבאות השם, בית דין רבני חב"ד, צעירי אגודת חב"ד בישראל, רשת חינוך חב"ד, אגודת חסידי חב"ד העולמית, ספריית חב"ד, כולל חב"ד, מחנה ישראל (חב"ד), נשי ובנות חב"ד, מרכז לענייני חינוך, הוצאת ספרים קה"ת, רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, נוער חב"ד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקומות מקודשים אוהל חב"ד ליובאוויטש, 770
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תמונה משותפת של שלוחי חב"ד בחזית מרכז חב"ד העולמי – 770 בזמן כינוס השלוחים העולמי בשנת תשע"ו-2015

המרכז של החצר התקיים בעיירה לובביץ' במשך 102 שנה, בה כיהנו במשך שנים אלו ארבעה אדמו"רים, האחרון שבהם הוא רבי שלום דובער שניאורסון. גם כאשר עזבו את העיירה, שם החסידות נשאר כשם העיירה. בדור הרביעי של החסידות, לאחר פטירת אדמו"רה השלישי רבי מנחם מנדל שניאורסון (הראשון; ה"צמח צדק"), התפצלה החסידות בין בניו לארבעה ענפים שונים, הגדול שבהם היה ענף חסידות קאפוסט, כשאת הענף לובביץ' המשיך רבי שמואל שניאורסון. לענף לובביץ' עברו רוב חסידי החצרות האחרות לאחר פטירת אדמו"ריהם ללא שמונה להם יורש, ומשנת ה'תרפ"ג (1923) היא נותרה החצר החב"דית היחידה[3].

חסידות חב"ד ייחודית בדרכה הרעיונית, המתבטאת בראשי התיבות של שמה: חכמה, בינה ודעת, שלושה הכוחות הראשונים מעשרת כוחות הנפש (המקבילים לעשר הספירות), המרכיבים לפי הקבלה את התהליך של הבנה והפנמה שכלתנית ("מוחין"). החסידות מדגישה את חשיבותם של הבנה שכלתנית של עקרונות החסידות, גדלות האל והימצאותו בכל היקום, והפנמתם על ידי התבוננות, היוצרת אמונה איתנה באלוהים, אהבתו ויראתו. דגש נוסף זה על מצוות אהבת ישראל. לחסידות חב"ד הייתה השפעה ביהדות מזרח אירופה, בעיקר במרכז פעילותה הנמצא כיום בשטחי בלארוס וברחבי רוסיה היהודית. האדמו"ר השביעי והאחרון, רבי מנחם מנדל שניאורסון, פיתח מאוד את פעילות שליחיו להפצת ערכי היהדות בציבור היהודי הרחב. במקביל הדגיש את חשיבות האמונה בגאולה הקרבה, תוך שרבים מחסידיו משוכנעים שהוא המשיח וחלקם אף מסרבים לקבל את עובדת פטירתו ב-1994. השאלה האם ועד כמה יש לעסוק במשיחיותו מוסיפה לפלג את חב"ד, שמתנהלת מאז ללא אדמו"ר.

מספר חבריה קשה לחישוב בשל הקושי להפריד בין חסידים במעגל הפנימי לבין מקורבים. על פי ספרי טלפונים ורשימות של החסידות בעולם היו בשנת 2016 כ-16,800 בתי-אב השייכים לה[4]. מספר המשתתפים באופן אקראי או קבוע באירועים שמקיימים שלוחי חב"ד במסגרת בתי חב"ד גדול בהרבה; במחקר שערך מרכז המחקר פיו בשנת 2020 מצא כי כ־38 אחוזים מקרב יהודי ארצות הברית משתתפים, במינון כלשהו, בפעילות של חב"ד[5].

מהות שיטת חב"ד

עריכה

האמונה ו"חכמה בינה ודעת"

עריכה

שיטת חסידות חב"ד קובעת כי אף שהאמונה בבורא היא יסוד חשוב בחייו של היהודי, יש צורך לבסס את האמונה על לימוד יסודי וזאת כדי להגיע להבנה. כלומר לפי גישת חב״ד לא די באמונה מופשטת כדי להניע את כל כוחות הנפש לאורך זמן אלא נדרשת גם רכישת דעת והתבוננות[6]. כמו כן אי אפשר לבסס את חיי היהדות רק על רגשות ספונטניים, שעלולים לחלוף ולהיעלם כלעומת שבאו. רגשות כאלה אף עלולים להיות "דמיונות שווא"[7], וכל מה שייבנה עליהם יתפוגג ויתנדף. מסיבה זו, היסוד האמיתי לחיים יהודיים שלמים על פי שיטת חב"ד, הוא להגיע להבנה שכלית מעמיקה באמצעות לימוד תורת החסידות. לשיטת חב"ד, הרגשות הדתיים (אהבת הבורא ותחושת יראה כלפיו), יהיו יציבים ובני קיימא אם יתבססו על התבוננות שכלית והפנמה, המתרחשים בעיקר בזמן התפילה (לפניה או בין הקטעים). מטרת שיטה זו היא להביא את האדם לשליטה מלאה על מחשבותיו, דבריו ומעשיו, כך שיהיו מכוונים רק לשם שמיים.

חב"ד מדגישה את הצורך ב"התבוננות" שבאה רק אחרי לימוד ועיון מעמיק. זו טכניקה שמטרתה לגרום לאדם להפנים את הדברים, ובשלב השני לעורר אצלו את הרגשות המתחייבים. למשל, ההתבוננות בגדולת ה' אמורה להוליד בלב האדם רגשות של אהבת ה' ויראתו. התבוננות בערכו של כל יהודי, אמורה לפתח רגשות של אהבה לכל יהודי באשר הוא. התבוננות בהשגחתו הפרטית של אלוהים על כל פרט אמורה לעורר רגש של שמחה בלב.

מקום האדמו"ר בחסידות

עריכה

חב"ד לא קיבלה את תפיסת חלק מהחסידויות[8][9], שעיקר עבודת האלוהים מוטלת על האדמו"ר בעוד חובת החסידים היא רק להתדבק בו. תורת חב"ד נותנת מקום חשוב לאדמו"ר, שנתפס כ"ראש" שממנו המוני העם יונקים כוח וחיוּת, אך לשיטתה, הצדיק אינו יכול לפטור את היחיד מהחובה המוטלת עליו ללמוד ולהבין בעצמו את ענייני האלוהות, בשאיפה שהרגשות שיתעוררו בו יצמחו מתוך הבנתו שלו.

בנקודה זו חלק מייסד חב"ד על חבריו, צדיקי החסידות בדורו. היו שטענו נגדו כי בכך הוא סוטה מדרך החסידות, ואילו הוא השיב שדרכו מייצגת את הדרך השלמה שמשלבת בין ההתקשרות לצדיק ובין חובת האדם לעמול בעצמו. מסופר כי רבי שלמה מקרלין ביקש רשות להתיישב בתחום פעילותו של מייסד חב"ד, והוא הסכים לכך בשלושה תנאים. רבי שלמה ניאות לקבל את שני התנאים הראשונים, אך על התנאי השלישי, "שלא יאמר שהצדיק צריך לשאת את הצאן" - לא הסכים[10].

עם זאת, גם לפי תפיסת חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו ודבק דרכם באלוהות. בלשונו של בעל התניא:

"בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה"

— תניא פרק ב

בעקבות רעיון זה מקומו של האדמו"ר בקהילה נהיה מרכזי[11] והחסיד שואף להיות 'קשור' אליו. עצם הדבקות הנפשית בצדיק מכונה 'התקשרות', ועיקרה הוא על ידי לימוד תורת האדמו"ר ומילוי הוראותיו (וכן אפשר ׳להתקשר׳ עם האדמו"ר גם לאחר מותו על ידי עיון בספריו והתנהגות לפי הוראותיו). רבים מהחסידים נוהגים שלא לעשות צעד משמעותי בחייהם בלי לשאול את עצתו ולקבל את ברכתו. החסידים מחשיבים כל חפץ שקיבלו ממנו, ורבים מהם שומרים את הדולר שקיבלו בחלוקות ה"שליחות מצווה" לצדקה מהרב מנחם מנדל שניאורסון, לאחר שנתנו לצדקה שטר אחר תמורתו.

האלוהות היא הכול

עריכה

הגותה של חב"ד מבוססת בעיקר על תורת הקבלה הרואה בכל מציאות ותופעה בעולם ביטוי של הכוח האלוהי, בבחינת "אין עוד מלבדו". גם הדברים השליליים הקיימים בעולם טומנים בפנימיותם מטרה לקדם את הקדושה, על ידי שהם מעוררים את האדם למאמץ יתר כדי לגבור עליהם. בעקבות כך חב"ד נוקטת גישה פתוחה ובטוחה כלפי העולם, ומאמינה שהעולם כולו נועד לשרת את הקדושה. בעקבות תפיסה זו שלוחי חב"ד נפרסים במקומות רבים מאוד בעולם, ומנסים "לקדשו" על ידי הפצת תורה, מצוות ולימוד חסידות.

דרכי עבודת האל

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לפי תורת חב"ד מחולקת עבודת החסידים לשתי קטגוריות עיקריות:

  • עבודה - תפילה וההתבוננות בייחוד השם, באופן שגורם למתבונן לחפש בתוכו את הנדרש ממנו כדי לתקן את מידותיו ואת מעשיו. חסידים המשקיעים בתפילה באריכות ובעבודת המידות בעקבותיה, מכונים "עובדים"[12].
  • השכלה - לימוד מעמיק של מאמרי חסידות חב"ד ובפרט הבנת הסוגיות בתורת הנסתר המופיעות בהן. על פי תורת חב"ד, הבנה שכלית מעמיקה של עניין אלוהי כלשהו מביא לכך שהאדם מתאחד איתו, עד שבניגוד ל"עובד" - אין לו צורך לחשוב בכל רגע מה רוצה ממנו האל (בתיקון המידות והמעשים), אלא העניין "מאיר" אצלו, כלומר - הוא יודע ממילא את הדרוש תיקון. חסידים במעלה זו מכונים "משכילים".

עוד נקראים החסידים ל"קבלת עול"[13] ול"ביטול"[14], בפרט כאשר השכל אינו מתיישב עם האמונה, וכן ל"הנחת עצמותו"[15], כדי לפנות מקום למציאות הבורא וקיום רצונו.

ספרי החסידות

עריכה
 
צילום שער ספר התניא במהדורה הכוללת לראשונה את אגרת התשובה (זאלקווא ה'תקס"ה)

ספר היסוד - התניא

עריכה
  ערך מורחב – ספר התניא

ספר התניא (או "התניא" בקיצור), הוא ספר ההגות העיקרי של מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, המכונה גם "בעל התניא" על שם ספרו. זהו ספר היסוד של חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של תנועת החסידות בכלל. הספר הודפס לראשונה בשנת ה'תקנ"ז (1797) בסלאוויטא בידי מחברו, ומאז נדפס בכ-7,500 מהדורות ובשפות רבות.

"התניא" כולל הנחיות לדרך חיים ולעבודת הבורא, המבוססת על עבודה של רגש ושל הבנה. זהו הספר הראשון שניסח את עקרונות החסידות בדרך שיטתית, והייתה לו השפעה רבה גם בחוגים לא-חסידיים. בראשיתו עורר הספר מחלוקת גם בתוך החסידות עקב היסוד האינטלקטואלי שבמשנת חב"ד. בראש המתנגדים עמדו רבי אברהם מקליסק ורבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעש"ט.

בספר מנותחים הבדלים בין "צדיק", "רשע" ו"בינוני", ומותוות הדרכים לעבודת ה' עבור ה"בינוני", שלשיטת המחבר הוא המודל האידיאלי ליהודי מן השורה, בשונה ממדרגת ה"צדיק" שאיננה בהישג ידו של כל יהודי.

שם החלק הראשון של הספר, "ספר של בינונים", מרמז על תפיסת העולם שבמרכזו. ה"בינוני" של התניא הוא אדם שמתחולל בו מאבק תמידי בין הטוב ובין הרע ועליו להילחם ללא הרף בהרהורי חטא. הוא אינו מצליח לסלק את הרע מקרבו, שזו מדרגת ה"צדיק", שאין בו רע. ועם זה, ה"בינוני" מקיים בשלמות את התורה והמצוות, ואינו עובר לעולם על הוראות התורה. ספר התניא מדריך את האדם כיצד יוכל להגיע למדרגה רוחנית זו. הספר קובע כי היעד שאליו כל יהודי צריך להגיע הוא "בינוני" שזו "מידת כל אדם" לפי התניא, רוב בני האדם אינם יכולים להגיע למדרגת "צדיק" (במובן של ספר התניא)[16].

הספר גם מסביר את חשיבות הדבקות בצדיקים, שבאמצעותה האדם מן השורה יונק את השפע האלוהי הנובע משורש הנשמות[17].

התניא נחשב כתורה שבכתב של תורת החסידות[18], ועל בסיסו אמרו אדמו"רי חב"ד וכתבו מאמרי חסידות, בפרט ביחס לבורא: מהו, משמעות היותו 'אין סוף', הבנת תכלית הבריאה, דיון ביחסי אלוהים והאדם, מדוע מתעניין הבורא במעשי האדם, וכן מהות התורה, המצוות, הנשמה, מדוע היא ירדה לעולם, מהו יהודי ועוד.

שאר ספרי החסידות

עריכה

עם ספרי חב"ד נמנים מאות ספרים. ”..בחסידות חב"ד נדפסו בהתמדה כרכים רבים של דרושים ותורות חסידיות מהגותו של כל אחד מהאדמו"רים. אפשר לומר כי אין עדה חסידית אחרת, לא במרחב הרוסי בלבד אלא בחסידות בכלל, שהניבה יצירה בהיקף דומה” (דוד אסף וגדי שגיב[19]).

כל אחד מהאדמו"רים נהג להשמיע מאמרי חסידות בשבתות ובימי מועד. המאמרים נרשמו על ידי החסידים, והיו מאמרים שנכתבו על ידי האדמו"רים עצמם. מקצת מהמאמרים הוגהו על ידם, כגון ספר המאמרים מלוקט. כמעט לכל שנה בתולדות החסידות יש ספר המכנס את המאמרים שיצאו בה.

מעבר למאמרים כתבו האדמו"רים ספרים נוספים. לצד התניא, נמנים עליהם תורה אור ולקוטי תורה של אדמו"ר הזקן, "שערי אורה" של הרב שניאורי, דרך מצותיך של הצמח צדק, היום יום של רבי מנחם מנדל שניאורסון ועוד.

חלק מהחסידים בדורות הראשונים כתבו ספרות שמיוחסת לה חשיבות בקרב החסידים, עם כותבים אלה נמנים הרב הלל מפאריטש בעל "פלח הרימון", והרב יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל, בעל "חנה אריאל".

חיבורים אלה נדפסים על ידי הוצאת הספרים הרשמית של חב"ד - קה"ת. קיימות הוצאות לאור נוספות, בלתי-רשמיות, המוקדשות לספרות התנועה מכל הסוגות.

תולדות מנהיגי החסידות

עריכה

הדור הראשון

עריכה
  ערך מורחב – שניאור זלמן מלאדי

מייסד שיטת חב"ד הוא רבי שניאור זלמן מלאדי (י"ח באלול ה'תק"ה (1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (1812)) המכונה "אדמו"ר הזקן" וגם "בעל התניא" ו"שולחן ערוך הרב" על שם ספריו. היה תלמיד המגיד ממזריץ' ותלמיד חבר של רבי מנחם מנדל מוויטבסק. לאחר פטירת המגיד יצאו ממשיכיו להפיץ את תורת החסידות במזרח אירופה. רבי שניאור זלמן פעל במחוזות ליטא, שם הייתה התנגדות קשה לחידושים ולשינויים שהנהיגה התנועה. שיטתו וגישתו השכלתנית והאינטלקטואלית הלמה היטב את הסביבה הלמדנית בליטא. לאחר שהרב מוויטבסק עלה לארץ ישראל, המשיך הרב מלאדי את דרכו בהפצת החסידות במזרח אירופה.

בראש ההתנגדות לתנועה עמד הגאון מווילנה, שסירב להיפגש עם רבי שניאור והרב מוויטבסק כשביקשו זאת. כשאסרו השלטונות הרוסיים על הטלת חרם ב-1795 נשלל מהמתנגדים אמצעי חשוב, והם עברו למסירות והוקעות של החסידים. האדמו"ר הזקן וראשי החסידים בליטא הושלכו לכלא הרוסי. הוא זוכה כעבור חודשיים ושוחרר. יום זה מצוין בחב"ד בחג הגאולה, החל בי"ט בכסלו. תלמיד הגר"א, הרב חיים מוולוז'ין, מיתן את ההתנגדות לחסידות ולא הוציא חרמות כנגדה.

הדור השני וקביעת המרכז בלובביץ'

עריכה
  ערך מורחב – דובער שניאורי

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן מלאדי בה'תקע"ג (1813) התמנה בנו הגדול רבי דובער שניאורי ("אדמו"ר האמצעי") (ט' בכסלו ה'תקל"ד - ט' בכסלו ה'תקפ"ח) לאדמו"ר ובאותה שנה בי"ח באלול, הוא התיישב בעיירה לובביץ', בה כיהנו לאחר מכן אדמו"רי חב"ד יותר ממאה שנים. בינו לבין חברו, רבי אהרן מסטרשלה, התגלעה מחלוקת בהבנת תורת החסידות ובעקבותיה הקים רבי אהרן חצר משלו אליו עברו חלק מחסידי חב"ד, אך חצר זו לא שרדה.

לפי דברי האדמו"ר השישי של חב"ד, האדמו"ר האמצעי הורה לחסידיו לא להתפלל בבתי כנסיות שאינם משויכים לחסידות, על מנת למנוע סכסוך סביב נוסח התפלה השונה בין החסידים לליטאים[20], ובכך חיזק את המסגרת הארגונית של החסידות. עוד כתב שנוספו לחסידות בימיו עשרות אלפי חסידים[21]. הוא ייסד בשנת ה'תר"א 1841 את קהילת חב"ד בחברון, ולאחר כמה שנים שלח לשם את חתנו ר' יעקב סלונים ובתו מנוחה רחל. הקהילה נתמכה מתרומות החסידים ברוסיה.

בהושענא רבה תקפ"ז נעצר האדמו"ר על ידי הרוסים באשמת הונאה והשתחרר בי' בכסלו באותה שנה.

הדור השלישי

עריכה
  ערך מורחב – מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)
 
הצמח צדק - האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד-ליובאוויטש

לרבי דובער שניאורי היו שני בנים, אך לאחר פטירתו המשיך את השושלת חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון, המכונה "הצמח צדק" על שם ספרו העיקרי, שהיה גם בן אחותו דבורה לאה, אשתו הראשונה של ר' שלום שכנא אלטשולר. חיבור נוסף שלו הוא דרך מצותיך, פרשנות לכמה מצוות. ספר זה נחשב לאחד מספרי היסוד של חסידות חב"ד. דרושי החסידות שלו נכללו ברובם בסדרת 'אור התורה', המונה כארבעים כרכים.

רבי יוסף יצחק שניאורסון תיאר את פעילותו הציבורית נגד חוקי הצאר ניקולאי הראשון שפגעו בלימוד תורה לילדים ונוער ואת פעילותו נגד גזרת הקנטוניסטים[22], כמו גם נגד תנועת ההשכלה ברוסיה שהייתה אז בראשית ימיה[23].

תקופת החצרות הנפרדות

עריכה

עם פטירת ה"צמח צדק", בי"ג בניסן ה'תרכ"ו (1866) הוא הותיר אחריו שישה בנים ושתי בנות[ח 1] הבן הבכור, רבי ברוך שלום שניאורסון, סירב להיות אדמו"ר[ח 2], אך שאר הבנים מונו לאדמו"רים. צעיר הבנים, רבי שמואל שניאורסון, מילא את מקום אביו בלובביץ', ושאר הבנים פנו לערים אחרות. לדברי רבי יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ', נפסק על ידי בית דין לטובת רבי שמואל[24].

 
רבי שלום דובער שניאורסון מלובביץ'

פטירתו של רבי שמריה נח שניאורסון, אחרון אדמו"רי חסידות קאפוסט, בט"ו בטבת ה'תרפ"ג (1923), וסירובם של צאצאיו למלא את מקומו, הביאו את הקץ על החצרות החב"דיות שהתקיימו במקביל לחסידות לובביץ'. רבים מחסידיהן כמו גם כולל חב"ד קבלו את עול הנהגתו של הריי"צ[3], ומאז התקבעה הזהות בין חסידות חב"ד לחסידות לובביץ'.

הדור השישי וקביעת המרכז בארצות הברית

עריכה
 
אדמו"ר הריי"ץ השישי לבית חב"ד
  ערך מורחב – יוסף יצחק שניאורסון

האדמו"ר השישי מלובביץ', רבי יוסף יצחק שניאורסון, גר בתחילה ברוסטוב. למרות עליית השלטון הקומוניסטי הוא המריץ את חסידיו להמשיך ולהפעיל את החדרים והישיבות באופן מחתרתי, וכן לקיים מקוואות והספקת צורכי יהדות. בשנת ה'תרפ"ד (1924) אולץ לעבור לעיר לנינגרד והמשיך שם את פעילותו המחתרתית. בעקבות כך הוא נעצר על ידי הג.פ.או. בט"ו סיון ה'תרפ"ז (1927) וללא משפט נגזר דינו למוות. בעקבות לחצים בינלאומיים הומר עונשו לגלות 3 שנים בעיר קוסטרומה, ולאחר ימים ספורים, ביום י"ג תמוז שוחרר ממאסרו. בחודש תשרי תרפ"ח נאלץ לעזוב את ברית המועצות.

מברית המועצות עבר הריי"צ ללטביה ולאחר מכן לפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את פולין וחזר ללטביה. משם נסע לארצות הברית וקבע את מרכז החסידות בבית מספר 770 בשדרת איסטרן פארקווי בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בעיר ניו יורק.

 
רבי מנחם מנדל שניאורסון, השביעי לבית חב"ד-ליובאוויטש

בארצות הברית עסק האדמו"ר בבנייה מחודשת של החסידות, תוך שהוא מתמודד עם ההתחלנות וההתבוללות בקרב היהודים שהיגרו מאירופה לארצות הברית. האדמו"ר הקים באותה תקופה מוסדות רבים, בהם ישיבות תומכי תמימים, המרכז לענייני חינוך והוצאת הספרים קה"ת, ועוד.

הדור השביעי

עריכה
  ערך מורחב – מנחם מנדל שניאורסון

משנת ה'תשי"א (1951) הנהיג את חסידי חב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי לשושלת חב"ד-ליובאוויטש, חתנו של האדמו"ר השישי. מאז קיבל לידיו את ההנהגה התרחבה והתפתחה החסידות מאוד, באמצעות אלפי השלוחים הפזורים ברחבי תבל.

בתשנ"ב (1992) פתחה חב"ד בישראל קמפיין חוצות בסיסמה "היכונו לביאת המשיח".

בערוב ימיו, בכ"ז באדר א' ה'תשנ"ב (1992), הוא לקה בשבץ מוחי באוהל קברו של חמיו. תקופת מחלתו נמשכה כשנתיים ושלושה חודשים, ובתקופה זו הפכה האמונה במשיחיותו לדומיננטית ברוב חלקי החסידות.

נפטר בג' בתמוז ה'תשנ"ד (1994). פטירתו גרמה זעזוע בקרב חסידיו, משום שרבים מהם סירבו להאמין כי מאורע כזה יכול להתרחש.

החסידות כיום

עריכה

היחס אל רבי מנחם מנדל לאחר פטירתו

עריכה
 
אוהל חב"ד לובביץ' ובו קברי רבי מנחם מנדל וחמיו הריי"צ
 
הרבי מלובביץ' האחרון, מנופף לשלום לעוברים בתהלוכת ל"ג בעומר תשמ"ז

בכל חסידות וגם בחסידות חב"ד מקובל שהרבי הוא האישיות הדומיננטית והרוח החיה, שעל פיו יישק דבר. לאחר פטירתו, חסידי חב"ד לא מינו אדמו"ר חדש, מתוך אמונה שהוא עדיין ממשיך להנהיג את החסידים ואת החסידות. מלבד זאת, לא היו לו ילדים או ממשיך טבעי אחר. הם נשענים על כך שגם הרב שניאורסון הצהיר פעמים רבות שחמיו הוא "נשיא הדור" גם לאחר פטירתו, וש"אנחנו" איננו אלא שליחיו ומבצעי הוראותיו. לאור זאת אומרים חסידי חב"ד בימינו שמנהיגותו נמשכת, "מורשתו" משמשת נר לרגליהם, הם לומדים את תורתו ופועלים ומחנכים לפיה. הם שומרים על הוראותיו הרבות (כגון, לימוד היד החזקה של הרמב"ם, לפי חלוקה שנתית או תלת שנתית). הם רואים בלימוד תורתו ובמילוי הוראותיו דרך של "התקשרות" אליו. הם מאמינים כי המצב הנוכחי הוא זמני בלבד, וכי בקרוב תתממש בשורתו על הגאולה וביאת המשיח.

על פי התאולוגיה החב"דית לכל דור ודור בדברי ימי עם ישראל, החל ממשה ועד ימינו, ישנו מנהיג המשמש כ"נשיא הדור". חסידי חב"ד מאמינים כי מאז ייסוד החסידות שימש כל אחד מאדמו"ריה כנשיא הדור, וממילא התקיים בינו לבין אלוהים קשר בלתי אמצעי ונעלה אף מצדיקים אחרים בדורו. החסידים מאמינים שהרב שניאורסון ממשיך לשמש כנשיא הדור. לפי תורת חב"ד, לכל דור ישנו תפקיד מיוחד שאותו עליו להשלים. המשימה של הדור השביעי על פי הוראות הרב שניאורסון היא הבאת המשיח, וכל עוד לא הושלמה משימה זו הוא ממשיך לשמש נשיא הדור ומנהיגו.

פולמוס המשיחיות

עריכה
  ערך מורחב – פולמוס המשיחיות בחב"ד

לאחר פטירת האדמו"ר האחרון נוצר בחסידות חב"ד ויכוח שהוביל להיווצרות שתי קבוצות: הזרם המתון (הקרוי גם "הזרם המרכזי" או "הזרם האנטי-משיחיסטי") מאמין כי תפקידה של חסידות חב"ד להמשיך את מורשת המנוח, תוך הכרה בעובדת פטירתו. אנשי הקבוצה אומרים קדיש ביום פטירתו ועולים לקברו, כפי שנוהגים בכל רבי שנפטר. הם מצפים לשובו בתחיית המתים. לדעת החוקרים[32] גם בזרם המתון מרבית החסידים מאמינים שהרב שניאורסון הוא המשיח, למרות פטירתו, אך טוענים כי מאחר שהתנגד לזיהויו ולפרסומו כמשיח - אין לעסוק בזה. הזרם המשיחיסטי סבור כי חלק מרכזי בתפקידם של חסידי חב"ד הוא להכריז ולפרסם שהאדמו"ר הוא המשיח. אנשי הקבוצה נוהגים להכריז "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" ולהדפיס זאת בדף השער של ספרים וחוברות שהם מוציאים לאור. רבים מהם חובשים כיפה שעליה הכרזה זו וחלקם גם עונד על דש חליפתו דגלון צהוב עם המילה משיח. ה'משיחיסטים' ממשיכים להוסיף לשמו של המנוח את האיחול "שליט"א" (ראשי תיבות: שיחיה לאורך ימים טובים אמן) ואומרים שהוא עדיין חי. חלק מאנשי הזרם המשיחי אינם עולים לקברו ובאים רק לבית מדרשו בברוקלין, ואף מאמינים שהוא ממשיך להגיע לתפילות שם. חלק קטן מהם אף מאמינים שהוא מחלק דולרים לצדקה מדי יום ראשון. הם סבורים שלמרות מה שנראה כפטירתו (הם קוראים לכך "היעלמות") הוא חי בגוף גשמי ממש, ושדבריו גוברים על המציאות הנראית לעיניים.

הרב שניאורסון לא הכריז מעולם במפורש שהוא המשיח. עם זאת, בשיחות רבות שלו ישנן אמירות שניתן לפרש כרמזים למשיחיותו, כגון שדורו יהיה האחרון לגלות והראשון לגאולה, או ששמו של המשיח הוא מנחם. אנשי הזרם המשיחיסטי וכן החוקרים ממשיכים לפרש אמירות אלה כרמזים למשיחיותו. לעומתם, הזרם המתון מבין התבטאויות כאלו, בדיעבד לאחר פטירתו, כתפילה וכמשאלה שלו. מאידך, בכמה מקרים דיבר הרבי ברבים או כתב מכתבים שבהם התנגד לפרסומים המזהים אותו כמשיח, ועל כך מסתמכים אנשי הזרם המתון.

 
לכאן נשלחים אלפי הפתקים, קברם של האדמו"רים השישי והשביעי מחב"ד-ליובאוויטש

פנייה אל הרבי

עריכה

גם כיום שומרים חסידי חב"ד על קשר עם הרבי מלובביץ' באמצעות כתיבת "פדיון נפש" ו"השתטחות" על קברו (או בשליחת מכתב לשם). הם עושים זאת בשאלות מרכזיות בחיים, כגון נישואין, בעיות רפואיות, תעסוקה ומקום מגורים. הכניסה אל אוהל קברו נתפסת כעין מעמד כניסה ל"יחידות" בחייו[33]. מנהג זה מבוסס גם על כך שהרבי מלובביץ' נהג לעלות בעצמו בקביעות לקברו של חותנו ועמד שם שעות כשהוא מקריא את פתקיהם של החסידים, ולאחר מכן היה קורעם ומשליכם מעל גבי המצבה.

דרך נוספת של פנייה אליו, המזוהה יותר עם המשיחיסטים, שאינם מכירים בפטירתו וחלקם אינם עולים לאוהל שעל הקבר, היא כתיבת מכתב, והכנסתו לתוך אחד מכרכי סדרת אגרות קודש, שבה מכונסים מכתבים שכתב. הם מכניסים את המכתב לעמוד אקראי בתוך אחד מכרכי הספר, ומאמינים שהתשובה טמונה בכתוב באותו עמוד.

 
מפת 100 המדינות בהן פועלים שלוחי חב"ד

השלוחים, בתי חב"ד ו"ופרצת"

עריכה
 
חסידי חב"ד במבצע תפילין
 
מרכז חב"ד העולמי – 770
  ערכים מורחבים – שלוחי חב"ד, בית חב"ד

חסידות חב"ד מתאפיינת במעורבות הרבה שלה בחיי הציבור, ביזמתו של האדמו"ר השביעי, במטרה להפיץ את התורה, את מצוותיה ואת תורת חסידות חב"ד בכל קצווי העולם היהודי. במקומות רבים בעולם, חלקם נידחים, אפשר למצוא בית חב"ד המופעל בידי שלוחי חב"ד. חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, כולל במדינות ברית המועצות לשעבר. התנועה דוגלת בשימוש בטכנולוגיה מודרנית, כשידורי רדיו[34], טלוויזיה, לוויין או אתרי אינטרנט, כמו גם שימוש במסעי פרסום חוצות נרחבים כאמצעי להפצת המסרים שלהם. חסידי חב"ד מעורים בציבור הכללי יותר מחרדים אחרים ועוסקים בהפצת תורה ומצוות בקרב חילונים. בחלק מבתי חב"ד פועלים מרכזים ללימודי יהדות לציבור דתי וחילוני.

מרכז החסידות

עריכה

מרכז חב"ד העולמי נמצא בשכונת קראון הייטס ברובע ברוקלין שבניו יורק, מאז שעבר לשם האדמו"ר הששי (הריי"צ). המרכז נמצא בשדרת איסטרן פארקוויי, בבניין מספר 770 (מכאן הכינוי "770", מכונה גם "סבן סבנטי"). בבניין שוכן בית מדרשו של האדמו"ר מחב"ד וכן המשרד שבו הוא עבד. ממוקמים בו גם הישיבה המרכזית של חב"ד, ספריית חב"ד המרכזית ומשרדי המרכז לענייני חינוך. רבים מן החסידים פוקדים מדי שנה את המקום וכן את אוהל חב"ד לובביץ' שבקווינס, כחצי שעה נסיעה מהמקום. הרב שניאורסון אמר לרב שלמה גורן שחסידי חב"ד יצרו מעין פרוזדור בין בניין 770 לאוהל הקבר[35].

מוסדות חב"ד

עריכה

לחב"ד אלפי מוסדות ברחבי העולם. אגודת חסידי חב"ד העולמית היא הארגון הראשי. המרכז לענייני חינוך הוא הגוף העליון הממונה על השלוחים. הוצאת הספרים המרכזית של החסידות היא קה"ת. רשת ישיבות חב"ד נקראים "תומכי תמימים ליובאוויטש".

המוסדות הראשיים בישראל הם: בית דין רבני חב"ד - המוסד הרבני העליון, אגודת חסידי חב"ד בישראל - ארגון העל של המוסדות, צעירי אגודת חב"ד בישראל - הזרוע הביצועית של התנועה המופקדת גם על השלוחים בישראל, כולל חב"ד - ארגון החסד ובית התמחוי, רשת הישיבות תומכי תמימים, אוהלי יוסף יצחק - רשת הגנים ובתי הספר, ארגון נשי ובנות חב"ד, בתי ספר יסודיים "בית רבקה", מכללת בית רבקה בכפר חב"ד ב', סניף מרכזי של צבאות השם וכן סניף מרכזי של הוצאת ספרים קה"ת.

לחב"ד גם תנועת נוער צבאות השם וארגון מחנה ישראל.

קהילות

עריכה

את קהילות חב"ד בעולם ניתן לחלק לשני סוגים: קהילות מאורגנות וקהילות שנוצרו בעקבות פעילות בתי חב"ד. הסוג הראשון הן קהילות שתוכננו מלכתחילה כשכונה של חסידי חב"ד. שתי הקהילות הגדולות ביותר של החסידות הן בארצות הברית בקראון הייטס (סביב מרכז החסידות) ובישראל ביישוב כפר חב"ד. בישראל ישנן כמה שכונות נוספות כאלה, שכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי, שיכון חב"ד בלוד, קריית חב"ד בצפת, בירושלים שיכון חב"ד, רמות ורמת שלמה. הסוג השני הוא קהילות שנוצרו בעקבות פעילות בית חב"ד או ישיבה במקום, כאשר סביב המוסד הולכת ונוצרת קהילה בעלת מוסדות כגון קהילות חב"ד ברחובות, אשקלון, מגדל העמק, נתניה ורמת אביב.

בשאר העולם קיימים ריכוזים גדולים של חסידי חב"ד בערים פריז בצרפת, מונטריאול וטורונטו בקנדה, לונדון באנגליה, בואנוס איירס בארגנטינה, מלבורן באוסטרליה, ולוס אנג'לס ומיאמי בארצות הברית. וריכוזים קטנים יותר בערים יוהנסבורג, סאו פאולו, סידני, אנטוורפן, מוסקבה, דניפרו, ובעשרות ערים נוספות בארצות הברית.

רשימת אדמו"רי חב"ד

עריכה

עם פטירת מייסד החסידות, רבי שניאור זלמן, רבים מחסידיו בחרו לממלא מקום את רבי אהרון הלוי מסטרשעלע, שהיה תלמידו המובהק. רבי אהרון חיבר ספרים בשיטת חסידות חב"ד, וטען כי הוא ממלא המקום האמיתי של רבו ולא רבי דובער, בן רבי שניאור זלמן. לאחר פטירת רבי אהרון, בנו מילא את מקומו, אך לענף זה לא היה המשך.

בדור הרביעי חל פיצול בחסידות, כמה מבניו של ה"צמח צדק" התמנו לאדמו"רים. רבי שמואל שניאורסון, צעיר בניו של ה"צמח צדק", היה הממשיך הרשמי של החסידות, וזאת על פי צוואת האב[36]. שאר האחים עברו למקומות אחרים וניהלו חצרות משל עצמם. מופיעים להלן לפי גילם:

בתקופת הדור החמישי של חב"ד פעלו במקביל לחצר בליובאוויטש גם החצרות האלה:

לחצרות האלה לא היה המשך והן דעכו עם השנים. רוב חסידיהן עברו לחסידות חב"ד-ליובאוויטש[3].

שושלת חב"ד-ליובאוויטש

עריכה

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

עריכה

(העץ מוצג כאן טוב בתצוגת מחשבים רגילה. אתם עם מכשיר נייד? לתצוגת העץ במכשירים ניידים לחצו כאן)

מאפייני חסידות חב"ד

עריכה

מאמר חסידות

עריכה
  ערך מורחב – מאמר חסידות (חב"ד)
 
עמדת חב"ד בכיכר טיימס בניו יורק

מאמר חסידות הוא דבר תורה שנאמר או נכתב על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד ומבאר נושא עמוק בתורת חב"ד שיסודו בקבלה, עם מסקנות בעבודת ה'. המאמר נחשב מקודש יותר מ"אמירת תורה" או "שיחה" רגילה ומכונה גם מאמרי דא"ח - (דברי אלוהים חיים).

מאמר חסידות מתחיל בדרך כלל בפסוק או במאמר חז"ל ("דיבור המתחיל") והוא נושא את שמו. כך לדוגמה מאמר על הפסוק "אנוכי ה'" יכונה בטרמינולוגיה החסידית "מאמר דיבור המתחיל 'אנוכי ה'". המאמר מסביר סוגיה כלשהי במשנת החסידות.

התוועדות

עריכה
  ערכים מורחבים – התוועדות, משפיע

חסידי חב"ד עורכים התוועדויות חסידיות (המכונות ביידיש פַארברֶענגֵען: בילוי) פעמים רבות בשנה. ההתוועדות כוללת סעודה המלווה בשתיית משקאות חריפים[55] ובשירת ניגוני חב"ד.

את ההתוועדות מנחה "משפיע", בדרך כלל רב או מחנך, שתפקידו להעביר מסר חינוכי למשתתפים[56]. ההתוועדות יכולה להיות ציבורית או אישית, העוסקת בהתקדמות אישית של החסיד. המתוועד נדרש לדבר בחכמה וברגישות כדי לעורר את הנוכחים להתעלות בעבודת ה' ולהצביע על דברים הדורשים תיקון בלי לפגוע בהם. ה"משפיע" מספר גם על חסידים בולטים מהדורות הקודמים. ההתוועדויות הבולטות ביותר היו אלו שבראשן ישב האדמו"ר.

ניגוני חב"ד

עריכה
  ערך מורחב – ניגוני חב"ד

לנגינה משמעות רבה בתנועת החסידות. הרב יוסף יצחק, האדמו"ר הששי של חב"ד, אמר בשם רבי שניאור זלמן מלאדי ש"הלשון היא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש"[57]. ישנן כ־500[58] יצירות מוזיקליות הנחשבות כ'ניגוני חב"ד'. חלקם נחשבים "ניגון מכוון", דהיינו שהולחנו על ידי אחד מאדמו"רי חב"ד או שהיו חביבים עליהם במיוחד. מרביתם הולחנו על ידי חסידים. חלק קטן מן הניגונים נלקחו ממקורות זרים. ניגונים אלה מבטאים שמחה, געגועים או דביקות. שרים אותם בדרך כלל בהתוועדויות.

הלכות ומנהגים

עריכה

ספרי הלכה

עריכה

חסידי חב"ד מסתמכים להלכה על שולחן ערוך הרב, שנכתב בידי אדמו"ר הזקן, וכן על הפסקים שכתב בסידור שתיקן (כאשר יש שוני בין שני המקורות הם הולכים לפי פסקי הסידור, שנכתבו מאוחר יותר). מקורות הלכתיים נוספים המקובלים בחסידות הם הספר "פסקי דינים" של האדמו"ר האמצעי, סדרת השו"ת ופסקי הדינים של האדמו"ר השלישי בשושלת וכן מנהגי אדמו"רי החסידות. הוראותיו של רבי מנחם מנדל שניאורסון בהלכה ובמנהגי ישראל לוקטו בספרים "שערי הלכה ומנהג" ו"שלחן מנחם".

נוסח התפילה

עריכה
  ערך מורחב – סידור אדמו"ר הזקן

נוסח התפילה בחב"ד הוא נוסח סידור הרב שתיקן מייסד החסידות רבי שניאור זלמן מלאדי, לפי נוסח האר"י.

תקנות לימוד

עריכה

אדמו"רי חב"ד תיקנו לימודים יומיים הידועים בראשי התיבות חת"ת: חומש - הקטע היומי מפרשת השבוע עם פירוש רש"י. תהלים - מספר מזמורי תהילים, בחלוקה חודשית. תניא - קטע מספר התניא, בחלוקה שנתית שחילק אדמו״ר הריי״צ [דרוש מקור] (ראשי תיבות של חת"ת). רבי מנחם מנדל תיקן את לימוד ה"רמב"ם יומי" מסלול לימוד של שלושה פרקי היד החזקה לרמב"ם, שבמסגרתו מסיימים את לימוד הרמב"ם מדי שנה (יש גם מסלול לימוד של פרק אחד ליום, או לימוד ספר המצוות). חסידי חב"ד לומדים מדי יום את הקטע היומי בספר היום יום.

מנהגים הלכתיים ייחודיים

עריכה
 
חנוכייה ציבורית שהוצבה על ידי בית חב"ד בטורונטו

מעבר לשולחן ערוך והסידור, לחסידות חב"ד מנהגים ייחודיים[59], חלקם אופייניים רק לה. חלקם מפורטים בלוח כולל חב"ד ובספר המנהגים חב"ד.

בשולחן ערוך של האדמו"ר הזקן מוזכרת ההלכה לישון בסוכה במהלך חג הסוכות, אולם חסידי חב"ד מקפידים שלא לישון בה[60]. לדברי הרב מנחם מנדל כך נהגו בפועל כל אדמו"רי חב"ד, כולל האדמו"ר הזקן[61]). חסידי חב"ד מחמירים מאוד שלא להשרות מצה עם מים בחג הפסח וחלקם אוחזים את המצה בעת אכילתה בתוך שקית[62] כדי למנוע נפילת פירורים למים ולאוכל שעל גבי השולחן. באחרון של פסח (בחוץ לארץ) מקפידים חסידי חב"ד כן לאכול מצה שרויה[63]. בחב"ד נוהגים ליטול ידיים לסעודה שלוש פעמים ברצף על כל יד[64].

כמו כן חסידי חב"ד מניחים תפילין דרבנו תם גם קודם החתונה[65] ומקדימים להניחן חודשיים לפני הבר מצווה[66].

חסידי חב"ד בדרך כלל אינם אוכלים לחם בסעודה שלישית בשבת, אלא מסתפקים בטעימה של מזונות ופירות[67]. מלבד שירת ניגונים בזמן זה, כמקובל ברוב החסידויות ובקהילות נוספות, נוהגים חסידי חב"ד לחזור אז על "מאמר חסידות" ברבים, בדרך כלל בעל פה[68].

בקרב חב"ד יש המהדרים לקנות ולאכול את כל סוגי הבשרים רק מהשחיטה של חב"ד שנקראת "שחיטת ליובאוויטש" כלומר, שוחט שהוא חסיד, המגדל זקן מלא, טובל במקווה, ולומד מתורת חסידות חב"ד[69]. עוד מנהגים המאפיינים את חב"ד: השליח ציבור אינו מתעטף בטלית לתפילות מנחה וערבית[70]; אי אמירת 'ושמרו' בתפילת ערבית של שבת[71][72]

הליכות

עריכה

בחב"ד נהוג להתפלל באריכות בהזדמנויות שאפשר. ההדרכה היא להתבונן במהלך התפילה באופן מעמיק בגדלותו האינסופית של האל ובאפסות האדם. התפילה מלווה לעיתים בנגינה חרישית של ניגון חב"די, שנועד לעורר את הלב. בשונה מהמקובל בחסידויות אחרות, בחב"ד לא נהוג להבליט את להט התפילה בתנועות חיצוניות. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "עובד" שכן הוא עוסק ב"עבודת התפילה". מאחר שהביטוי המעשי של תורת החסידות הוא ההתקשרות לבורא בתפילה, עיסוק בתורת חב"ד, ללא שימת דגש על "עבודה", נחשבת לסטייה מהמטרה.

לבוש

עריכה

בחסידות חב"ד סגנון הלבוש השתנה במהלך הדורות ולא ייחסו חשיבות ללבוש כמו הדורות הקודמים[73]. חסידי חב"ד בעשורים האחרונים לובשים לבוש חרדי בסגנון ליטאי. הגברים לובשים מכנס כהה, חולצה לבנה, ז'קט קצר. הם חובשים מגבעת קנייטש, תוך הקפדה על הטיית החלק הקדמי של התיתורת כלפי מטה (בשונה מהמקובל בקרב שאר חובשי המגבעת, כפי שעשה רבי מנחם מנדל שניאורסון)[74], וכן על כך שהקמט המרכזי בכיפתו של הכובע יהיה עמוק ורחב יותר. כמו חסידים אחרים, הם מקפידים שהצד הימני של החליפה יהיה מעל השמאלי. הנשואים לובשים בתפילות ובשבת גרטל.

בשבתות וחגים וכדומה מחליפים הנשואים את הז'קט בפראק (מכונה אצל חסידי חב"ד בשם "סירטוק" ופעמים "קפוטה"[75]) - מעיל שחור ארוך שסוע מאחור המגיע עד לברכיים. בעבר בזמן שמרכז החסידות היה ברוסיה (המאה ה-19) חבשו חסידי חב"ד ברוסיה כובע פרווה רוסי, והחל מגזרות הלבוש ברוסיה בתקופת אדמו"ר הצמח צדק גם כובע קסקט. בארץ ישראל הם לבשו "שטריימל"[76]. אולם מאז הכתרת הרב מנחם מנדל שניאורסון הם חובשים בעקבותיו קנייטש, גם בשבת הם חובשים קנייטש ולא שטריימל כבשאר החסידויות[73][74].

יחסית לחסידויות אחרות בישראל, חסידי חב"ד מקפידים מעט פחות על הלבוש הרשמי. חלק מהחסידים העובדים לפרנסתם לובשים בימי חול חולצה שאינה לבנה.

כפי הוראת רבם, נשות חב"ד הולכות עם פאה נכרית.

ישיבות

עריכה
  ערך מורחב – רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש

בישיבות חב"ד תופס לימוד החסידות חלק ניכר, בשני "סדרי-חסידות" בתחילת וסוף היום. שאר שעות הלימוד מוקדשות בעיקר לתלמוד. את חלוקת הזמן התווה רבי שלום דובער שניאורסון, מייסד ישיבת תומכי תמימים הראשונה.

תלמידי ישיבות חב"ד יוצאים בימי שישי אחרי הצהריים להפעיל "דוכני תפילין" עבור הנחת תפילין במרכזי הערים, במסגרת מבצע תפילין. בכך מתבטא פן נוסף בייחודיותה של הישיבה בכך שעוסקת, מלבד הלימוד - גם בהשפעה על הרבים.

ימי חב"ד

עריכה

חסידי חב"ד מציינים תאריכים בלוח השנה לזכר אירועים הקשורים באדמו"רי החסידות, כגון ימי ההולדת והפטירה, ושחרור ממאסר. בימים אלו נוהגים החסידים להתוועד, ללמוד דברי חסידות הקשורים לאישיות או לאירוע המצוין ביום זה וכדומה. כמו כן, בחגי הגאולה של האדמו"רים נוהגים שלא לומר תחנון[77].

הבולט ב'ימי חב"ד' הוא י"ט בכסלו המכונה 'חג הגאולה' ומוגדר בחסידות חב"ד "ראש השנה לחסידות"[78]. ביום זה השתחרר ממאסר מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, והוא נחשב כציון דרך בהתפשטות תורת חב"ד. תאריך זה מצוין גם בחוגים אחרים המקורבים לחב"ד[79] עם היותו יום ה"יארצייט" של המגיד ממזריטש.

יחידות

עריכה

כניסתו של חסיד אל חדרו של הרבי להתייעצות אישית מכונה "יחידות".

יחסה לארץ ומדינת ישראל

עריכה
 
עמדת הנחת תפילין של בית חב"ד בתל אביב

יחסה לציונות ולמדינת ישראל

עריכה

לחסידות חב"ד שורשים עמוקים בארץ ישראל. מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, היה הממונה על גיוס כספים להחזקת היישוב היהודי בארץ ישראל ברוסיה הלבנה, והקים בארץ ישראל קופת תמיכה במשפחות נזקקות שנקראה מאוחר יותר "כולל חב"ד". בנו, רבי דובער שניאורי, הקים שורה של מוסדות בחברון. מנהיג חב"ד בדור השלישי, הצמח צדק, הקים את בתי-הכנסת הקרויים על שמו בעיר העתיקה בירושלים ובצפת.

בדור הרביעי של חסידות חב"ד החלה הסתייגות מהשאיפה ליישוב הארץ מצד גורמים חילוניים. ראשי תנועת ביל"ו פנו אל האדמו"ר שמואל שניאורסון וביקשו את תמיכתו במפעלם. הוא השיב להם כי השם ביל"ו הוא ראשי תיבות של חלקו הראשון של הפסוק ”בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'” (ישעיהו, ב', ה'), אך הם ניתקו את סופו של הפסוק מתחילתו ואין כוונתם לעלות לארץ ישראל מתוך אמונה. הוא הצהיר: "אם הייתם שומרים על סופו של הפסוק ("בְּאוֹר ה'"), הייתי נוסע איתכם ולוקח איתי 100 אלף חסידים"[80].

המנהיג החמישי של חב"ד, רבי שלום דובער שניאורסון, היה מתנגד חריף לציונות. הוא טען כי הציונות שואפת ליצור עם יהודי חדש, שאינו מחובר לתורה ולמצוותיה, ולפתות באמצעות הכמיהה לציון את המוני העם לנטוש את האמונה ואת שמירת המצוות. בקו זה המשיך גם ממלא מקומו, רבי יוסף יצחק שניאורסון, בשנים הראשונות של מנהיגותו.

מאוחר יותר, בשנים שקדמו להקמת המדינה אף שרבי יוסף יצחק שניאורסון המשיך לדחות בתקיפות את האידאולוגיה הציונית, עם פרוץ העימות הצבאי הגלוי הוא החל לתמוך במחתרות, בעיקר באצ"ל ובלח"י, הוא עודד את חסידיו להשתתף בהן, ובאדר א' תש"ח כתב במכתב שבעקבות המצב המסוכן צריך שכל אחד מבני ישראל ישתתף בעבודת ההגנה[81][82], וקרא לחזק את ידי הלוחמים[83][82]. לאחר הקמת המדינה הורה לקבוצה מחסידיו, שיצאה מרוסיה, לעלות לארץ ולהקים את כפר חב"ד.

האדמו"ר השביעי, רבי מנחם מנדל שניאורסון, גם התנגד נמרצות לציונות האידאולוגית ולגישה הציונית דתית שלפיה המדינה היא אתחלתא דגאולה, אך מיעט לעסוק בכך. עם זאת, הוא ראה בהקמת המדינה נס שמימי וחסד אלוהי, שנועד לתת לעם ישראל הזדמנות להוכיח שהוא ראוי לגאולה[84]. על פי שיטת חב"ד שההתנגדות היא רק לציונות כתפיסה אידאולוגית, ולא לאנשיה - הציונים. הוא גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה: קיים קשרים הדוקים עם רוב מנהיגי המדינה, קצינים בצה"ל וראשי מערכות הביטחון בישראל, הפנה אנשי עסקים להקמת מפעלי תעשייה בישראל, בשכונות שהקים לחסידיו הורה לקלוט גם קבוצות של עולים חדשים מגאורגיה ובוכרה, ודגל בתפיסה מדינית-ביטחונית תקיפה.

השתתפות בבחירות ובפעילות פוליטית במדינת ישראל

עריכה

בדרך כלל נמנעת חב"ד מהזדהות מפלגתית[85]. האדמו"ר האחרון הקפיד על כך גם כשהדבר פגע באפשרויותיה של חב"ד לקבל תקציבים. לדבריו, חב"ד צריכה לפנות לכל חלקי העם היהודי, ואילו מפלגה היא מלשון פלג ופילוג[86]. חב"ד נמנעת מהמלצה לבחור במפלגה מסוימת בבחירות לכנסת[87]. הרב שניאורסון הנחה את חסידיו להצביע "לרשימה היותר חרדית"[88] ובשנים אחרות הורה להצביע למפלגה השומרת על "שלמות העם, ושלמות השטחים ושלימות כל הארץ, ביחד עם שלימות התורה"[89].

יוצאות מן הכלל היו שתי מערכות בחירות: האחת, מערכת הבחירות של 1988, אז הורה האדמו"ר לחסידיו להצביע לאגודת ישראל לאחר שחל בה פילוג והליטאים פרשו ממנה בהוראת הרב שך והקימו את דגל התורה, כחלק ממאבקו בחב"ד. בבחירות אלו התגייסו חסידי חב"ד למען מפלגת אגודת ישראל והיא זכתה לראשונה בתולדותיה בחמישה מנדטים. השני בבחירות בשנת 1996, שבהן נבחר בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל. בבחירות אלו פעלו רבים מאנשי חב"ד לבחירתו של נתניהו, בשל עמדתה של חב"ד שראתה בהסכמי אוסלו סכנת פיקוח נפש. מטה שהקימו חסידי חב"ד טבע את הסיסמה "נתניהו טוב ליהודים", וסייע לבחירת נתניהו לראשות הממשלה. מעורבות התנועה, שמגדירה את עצמה כאי-פוליטית, עוררה את קצפם של תומכי מפלגת העבודה והשמאל, בפרט לנוכח תרומתו של המיליונר האוסטרלי יוסף יצחק גוטניק, חסיד חב"ד, שמימן את הקמפיין[90].

בשנת 1990 כאשר ניסה שמעון פרס להרכיב ממשלה לאחר נפילת ממשלת שמיר, במסגרת "התרגיל המסריח", סיכל זאת הרבי מליובאוויטש[91]. פרס הצליח לכאורה להשיג רוב של 61 ח"כים, ובהם חברי אגודת ישראל. ואולם ביום המיועד לאישור הממשלה החדשה התברר כי שניים מחברי הכנסת של האגודה, אליעזר מזרחי (חסיד חב"ד) ואברהם ורדיגר, לא באו לתמוך בממשלה החדשה והיא לא הוקמה. השניים הושפעו בעניין זה מעמדות הרב שניאורסון בעניין שלמות הארץ[92].

עם זאת, בבחירות לרשויות המקומיות במדינת ישראל, בערים שבהן מתגוררות קהילות גדולות של חסידויות חב"ד, קיימת מעורבות גדולה יותר מצד חב"ד.

עמדות במחלוקת פוליטיות במדינת ישראל

עריכה

הרבי מלובביץ לא נמנע מהבעת עמדות בסוגיות במחלוקות פוליטית בישראל, בנימוק שעמדותיו אלה אינן פוליטיקה אלא דאגה לקיומו הרוחני והפיזי של העם בישראל.

בסוגיית הסכסוך הישראלי ערבי הציג קו ניצי המתנגד בחריפות לכל מסירת שטחים לערבים[93]. הסיבה לכך הייתה פיקוח נפש ולא אידאולוגיה לאומית[94]. הוא סבר כי ויתורים ונסיגות יסכנו את ביטחונה של ישראל, יחליש אותה, יגבירו את הלחצים עליה וירחיקו את השלום[95]. עם זאת, הוא לא הורה לחסידיו להתיישב בהתנחלויות, מתוך חשש שכעבור תקופה יפונו במסגרת ויתורים או נסיגות[96]. בין השאר נאבקו בחב"ד נגד ויתורים במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים[97].

הרב שניאורסון נאבק רבות גם על תיקון חוק מיהו יהודי, בקריאה לציין בחוק במפורש כי יהודי הוא אך ורק מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה. הוא טען כי החוק הקיים מעניק הכרה גם לילדים ונכדים של יהודי למרות גוייתם המוחלטת על פי ההלכה, ומכיר גם בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שהם לשיטתו גיורים פקטיביים, וכך נרשמים גויים כיהודים ואחדות העם נפגעת[98].

חב"ד בבול דאר ישראלי

עריכה

בתאריך 28 בפברואר 2006 דאר ישראל הנפיק בול דאר לכבוד חב"ד. על הבול הופיע בניין המרכז העולמי של חב"ד בברוקלין הידוע בשם "בניין 770" . על השובל הופיעו הסיסמה של חב"ד "ופרצת", תפילין ונרות שבת. הבול עוצב על ידי האמנית דנה זדה[99].

לקריאה נוספת

עריכה
תורת חסידות חב"ד
  • הרב יואל כהן, מחשבת החסידות - נושאים בתורת החסידות, ספריית אשל, כפר חב"ד, כרך א'[100] 2001, כרך ב' 2004
  • הרב יואל כהן, שיעורים בתורת חב"ד, כרכים א-ב, תורת חב"ד לבני הישיבות, כפר חב"ד: תשס"ח
תולדות והגיוגרפיה
  • הרב רפאל נחמן הכהן, ליובאוויטש וחייליה - על העיר ליובאוויטש, ישיבת תומכי תמימים ותלמידיה, כפר חב"ד, תשמ"ב
  • הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, סדרת ספר התולדות, 14 חלקים, כפר חב"ד, על אדמו"רי חב"ד, מהראשון עד השישי, וכן על הבעש"ט והמגיד ממזריטש, מתוך כתבי, שיחות ואגרות אדמו"רי חב"ד. קיצור של הסדרה ישנו אצל: לוי יצחק הולצמן, תולדות רבותינו נשיאינו חייהם ופועלם של מייסדי החסידות ואדמו"רי חב"ד, מהבעש"ט עד הריי"צ, כפר חב"ד, 2013 הוצאת ספרים קה"ת
  • חיים לוי יצחק גינזבורג, משיח עכשיו - הסברת החשיבות של תורת חסידות חב"ד ושיטתה, בהוצאת ספרים "ופרצת" כפר חב"ד, ארבעה כרכים, תשנ"ב-תשנ"ה
  • הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית[101], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988 ‏ ISBN 9780826653316; תולדות חב"ד בארץ הקודש[102], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988 ‏ ISBN 9780826653324; תולדות חב"ד בארצות הברית[103], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 1988‏ ISBN 9780826653332; תולדות חב"ד ברוסיה הצארית[104], הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 2010 ISBN 9780826653277; תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 2011 ISBN 9780826653284
  • יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
  • זושא וולף, הרבי מליובאוויטש ויהדות רוסיה - דיעדושקא, ועד השלוחים למדינות חבר העמים, תשס"ו (2006); אדמו"רי חב"ד ויהדות גרמניה, 'היכל מנחם', תשס"ח (2008); אדמו"רי חב"ד ויהדות רומניה, תשע"ג (2013); אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה, מרכז חב"ד ליובאוויטש אוסטריה, תשע"ד (2014); אדמו"רי חב"ד ויהדות צרפת, בית ליובאוויטש פריז, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות גאורגיה, מכון תפארת רפאל, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה, הקונגרס העולמי של יהדות בוכרה, תשע"ו (2016); אדמו"רי חב"ד ויהדות ברזיל, תשע"ט[105]
מחקר

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: חב"ד
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חסידות חב"ד

ביאורים

עריכה
  1. ^ בן נוסף, רבי יעקב שניאורסון, נפטר בחייו
  2. ^ נכדו רבי ברוך שניאור שניאורסון, היה אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אבי רבי מנחם מנדל שניאורסון.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הציור הופץ בידי בוריס שץ כעותק של ציור ישן, אך לפי עדותם של מרדכי נרקיס ואברהם שרון הודה בפניהם שץ כי יצר את הציור בעצמו בסביבות שנת 1887. ראו על כך עוד: Maya Balakirsky Katz, The Visual Culture of Chabad, Cambridge University Press, 2010. עמ' 43–46.
  2. ^ לדברי רבי יוסף יצחק שניאורסון, ייסוד שיטת החסידות היה בשנת ה'תקל"ב (1772). ראו: "שלשלת היחס" הנדפס בתחילת לוח היום יום ולדברי הביוגרף חיים מאיר היילמן ייסוד החסידות היה בשנת ה'תק"ם או מעט לפני כן. ראו סקירה על הנושא בספר "בית רבי" מעמוד 24 עד עמוד 31 (טז). המסקנה העיקרית מופיעה בעמוד 30.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 מ. צינוביץ, קהילות ואישים ברוסיה הלבנה - ליובאביטש, הצופה, 14 ביולי 1944; ראו דברי הרב שניאורסון בי"ב בתמוז ה'תשי"ג - תורת מנחם - התוועדויות, חלק ט' עמוד 57.; מנחם פרידמן ושמואל היילמן, "הרבי מליובאוויטש בחייו ובחיים שלאחר חייו", 2011, פרק 1, עמוד 35, ובהערה 25 בעמוד 300; איליה לוריא, עדה ומדינה - חסידות חב"ד באימפריה הרוסית תקפ"ח-תרמ"ג, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2006 ISBN 9654932636 עמוד 110; הנ"ל, מלחמות ליובאוויץ': חסידות חב"ד ברוסיה הצארית, מרכז זלמן שזר, 2018 ISBN 9789652273529 ( - בשני האזכורים אצל אליה לוריא מובא שכבר הרבי הרש"ב החמישי מליובאוויטש היה הדומיננטי ביותר בתקופתו). דוד אסף: ליאדי, קאפוסט. מדובר בשלוש חצרות: קאפוסט ניעזין וליאדי; בנוגע מעבר חסידי חצר ניעזין ראו אצל חיים מאיר היילמן, חסיד קאפוסט, בבית רבי תרס"ב חלק ג' פרק ט', שחסידי ניעזין, שחצרם נסגרה לא הרבה שנים לאחר פתיחתה, התפזרו לחצרות קאפוסט, ליאדי וליובאוויטש [חסידי קאפוסט וליאדי עברו שנים אחרי כן לליובאוויטש]; בנוגע למעבר חסידי ליאדי לליובאוויטש: דוד אסף‏, מסע אל ערש הולדתה של חב"ד (ב): 'לפלך מוגילוב, פסיק. לעיר לאדי, פסיק', בבלוג "עונג שבת", אוקטובר 2016; בנוגע לחזרת חסידי קאפוסט לליובאוויטש: ראו בהערה זו אצל דוד אסף; לגבי מעבר חסידי ענף בברויסק (ענף קאפוסטי) ולמעשה סיום מעבר חצרות קאפוסט לליובאוויטש: עמרם בלוי, היכל הבעש"ט, גיליון ב שנה ו - גיליון כב, תשס"ח, עמודים קכ"ה-קכ"ו. וכן אצל: Lowenthal, Naftali. Schneersohn, Shmaryahu Noah. Encyclopedia of Hasidism. Jason Aronson Publishers. London. 1996
  4. ^ Marcin Wodziński, Historical Atlas of Hasidism, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2018, עמודים 192–196.
  5. ^ צביקה קליין, מרוץ השליחים: ההשפעה של חב"ד על יהדות ארה"ב, באתר מקור ראשון, ‏27/06/2021
  6. ^ ה' אדר תש"כ, שאלות ותשובות עם הרבי מליובאוויטש, לשאלות סטודנטים, "לא די ברגש בלבד, לא באמונה כשלעצמה ולא בהבנה בלבד, שכן, אז חסירה השלימות. חייבת להיות התכללות של כל הדברים"
  7. ^ תניא חלק א ג
  8. ^ הרב שלמה יוסף זוין, ‏דמות הפלאים של בעל ה"תניא", באתר "דעת" – מתוך שנה בשנה תשכ"ד
  9. ^ לוין, שלום דובער, תולדות חב"ד No. 1 5748 -, באתר היברובוקס
  10. ^ בית רבי חלק א' פרק כ"ה ע' 128. וראו איגרת רבי שניאור זלמן מלאדי לרבי אברהם מקאליסק בנושא הזה, אגרות קודש אדה"ז איגרת נ"ה
  11. ^ הרבי - הציר המרכזי בחסידות,
  12. ^ ראו למשל בספר השיחות של רבי יוסף יצחק שניאורסון, ה'ש"ת, עמוד 165; הנ"ל, לקוטי דיבורים ג', עמ' 607-608
  13. ^ ראו למשל לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 1012 והלאה, ספר השיחות ת״ש עמ׳ 64
  14. ^ ראו תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ב, חלק א' עמודים 329-330
  15. ^ רבי שלום דובער שניאורסון, תורת שלום, עמ' 235; הרב יוסף יצחק שניארסון, ספר השיחות תש"ה, עמ' 107; רבי מנחם מנדל שניאורסון, ליקוטי שיחות י"ד, עמ' 319
  16. ^ לקוטי אמרים תניא, חלק א, פרק יד
  17. ^ "כל הדבק בתלמידי חכמים, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש. כי על ידי דביקה בתלמידי חכמים, קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה" לקוטי אמרים תניא, חלק א, פרק ב
  18. ^ אגרות קודש, אדמו"ר הריי"צ, חלק ד' עמוד רסא
  19. ^ החסידות ברוסיה הצארית: היבטים היסטוריים וחברתיים עמוד 95
  20. ^ קונטרס לימוד החסידות לריי"צ, אות ה'.
  21. ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, קונטרס לימוד החסידות, עמוד 9, מובא אצל: יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד 2004, עמוד 83
  22. ^ במסגרת גוף בשם 'חברת תחיית המתים' שבו איגד את חסידיו לפעילות
  23. ^ קונטרס "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה".
  24. ^ היכל הבעש"ט, תשס"ד, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמור רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם.
  25. ^ חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' קכה
  26. ^ הביוגרף חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטשב, 1902, עמ' 250
  27. ^ מסיבה זו, נחשב לדור שישי של אדמו"רי חב"ד כך לדברי רבי יוסף יצחק שניאורסון (, "אגודת חב"ד טהעטיגקייטען", הקריאה והקדושה, 1941), למרות היותו דור חמישי לרבי שניאור זלמן
  28. ^ בדרך כלל, העיירה נקראת בפי היהודים "לאדי". לעיתים היא גם נקראת "ליאדי", שהוא שמה הרשמי. אבל חסידות "חב"ד-לאדי" נקראה תמיד בפי חסידיה ותושביה "לאדי" ולא "ליאדי". ראו את הסקירה של הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' יליד ליאדי שהכיר היטב את חצר המהרש"ז וכתב על כך סקירה רחבה בת 11 עמודים ב"האסיף" ורשה תרמ"ט ובכולם מזכיר את שם העיר והחסידות "לאדי". גם הביוגרף חיים מאיר היילמן בספרו "בית רבי" עמוד קכב' ועמוד קכו' מזכיר כמה פעמים את שם העיר והחסידות "לאדי". ראו גם עיתון "המליץ" 10 באוקטובר 1882 עמוד 8 "הצדיק ר' שניאור זלמן מלאדי" על המהרש"ז. ראו גם ב"סידור מהרי"ד" שהוציאו לאור שלושת בני המהרי"ד מחב"ד-לאדי וראו גם את שער הספר לקוטי מאמרים של האדמו"ר המהרי"ד מלאדי
  29. ^ יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284, 305. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52
  30. ^ מאמר "וישרנה הפרות" מאת הרב זלמן אהרן פרשת בחוקותי תרמ"ג, באתר לה"ק, ‏י"א חשון תשס"ט
  31. ^ חנוך לנער, עמ' 12.
  32. ^ הרב ד"ר יצחק קראוס,שאלת מחקר, באתר ynet
    הרב ד"ר דוד ברגר, "הרבי מלך המשיח": שערוריית האדישות, והאיום על אמונת ישראל, ירושלים: אורים, 2005.
    אריאל הורוביץ, פשוט לומר את האמת, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 בספטמבר 2014 – ריאיון עם ד"ר אלון דהן, חוקר משיחיותו של הרבי מלובביץ'
    יהודה יפרח, טלפון מהמשיח, מקור ראשון, מוסף "שבת", 28 בדצמבר 2011 – ריאיון עם פרופ' דב שוורץ
  33. ^ מקור התפיסה נמצא בקונטרס ההשתטחות המיוחס לאדמו"ר האמצעי רבי דובער שניאורי
  34. ^ HebrewBooks.org חמישים שנה לשידורי הועד להפצת חסידות, באתר www.hebrewbooks.org
  35. ^ "4 התשובות של הנשיא השביעי", כחודש לאחר פטירת הרבי מלובביץ'. צילום הכתבה מופיע בספר 'אוי רבי' עמוד 116, ללא תאריך מדויק. הכתבה חזרה ונדפסה בספרו של הרב גורן. גם ב-ynet, הובא ציטוט מדויק מאותה כתבה בהארץ, ללא אזכור של הארץ: למה הרבי מלובביץ' לא ביקר בארץ: הסיבה האמיתית, באתר ynet, 9 ביולי 2016
  36. ^ פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636‏.
  37. ^ מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
  38. ^ לעצים נוספים של משפחת שניאורסון: ענף חיים אברהם | ענף משה | ענף סלונים: חלק א, חלק ב, חלק ג | ענף טברסקי | ענף ברוך שלום | ענף מהרי"ל | ענף חיים שנ"ז | ענף יואלי | ענף זלמנסון
  39. ^ פריט Q29348543 בוויקינתונים‏
  40. ^ לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
  41. ^ רשימת שלשלת היחס מורחב עמוד כ"א ובקיצור תולדות חב"ד עמודים 110–111
  42. ^ הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו.
  43. ^ צבי הר שפר, העבר, שבט תשי"ד, גיליון ב', עמוד 86, בכותרת: "ליובויץ, עיר מושב אדמו"רי חב"ד".
  44. ^ הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, מסת"ב 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת – היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמו"ר רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם (באוצר החכמה). וראו בספר "ליובאוויטש – העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35–38 {באוצר החכמה)
  45. ^ עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסגנון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
  46. ^ א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהן בנות דודות שלו – נינות בעל התניא. לא ברור בוודאות מאיזו אישה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא – מאישה אחת, ואברהם – מאישה שנייה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (ייד') (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אישה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד"' קמינצקי, תשס"ד, עמוד 153)] – ועל אישה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף.
  47. ^ בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). פריט Q83736620 בוויקינתונים. בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ
  48. ^ א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
  49. ^ נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
  50. ^ א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמו"רות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמו"רות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג' "מעין אדמו"רות בצר משרתו כרב העיר" – היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק'-ק"ג.
  51. ^ נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג' עמוד 30)
  52. ^ בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
  53. ^ התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
  54. ^
    1] מפקד עיריית אורשא, 27 באוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת מסת"ב 978-08266-5532-5
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר היברובוקס
    3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
    4] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
    5] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 – נדפס בתשע"א
    6] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
    7] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ – תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    8] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות, י"ד בכסלו תשע"ג
    9] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, מסת"ב 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    10] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122
    11] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמו"רי חב"ד
    12] הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הרבי שלי, מהדורה ראשונה בעברית, 2019, מסת"ב 9789655262565 בתחילת הספר, עמודים י"ד-ט"ו (14–15)
  55. ^ עם זאת, הרב שניאורסון אסר למי שמתחת לגיל 40 לשתות יותר מרביעית (כ-86 סמ"ק, לשיטת חב"ד), מלבד כאשר הדבר נדרש לפי ההלכה (ראו המקורות שבהתקשרות גיליון מספר 644 מדור שאלות ותשובות ובהערה 9). ראו עוד: מגילת אסתר עם ביאורי הרבי ואוצר מנהגי חב"ד לאדר-פורים עמוד ר"צ; התקשרות, גיליון י"א).
  56. ^ ראו בכתבי האדמו"ר רבי יוסף יצחק: ליקוטי דבורים, חלק ב', עמ' שכח (במהדורה המתורגמת: חלק ב', עמוד 429); שם, חלק ד', עמודים תשדמ–תשמו (במהדורה המתורגמת: חלק ה', עמ' 1086–1082); אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק ט, עמוד רמו; היום יום, כ"ד תשרי.
  57. ^ ספר השיחות ה'תש"ט עמ' 278
  58. ^ ראו דוד הורביץ, רשימת ניגוני חב"ד
  59. ^ ראו בהרחבה במאמרו של הרב יעקב הורוביץ "מנהג ישראל תורה היא" - "אהלי ליובאוויטש" גיליון א, אדר תשנה, עמוד 61, וגיליון ב, ניסן תשנה, עמוד 72
  60. ^ ראו הסבר בלקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 211. תרגום בספר שלחן מנחם חלק ג' עמוד רט.
  61. ^ תורת מנחם - התוועדויות שנת תש"נ חלק ד' עמוד 325
  62. ^ הרב יוסף שמחה גינזבורג, הידורי פסח - במנהגי חב"ד, באתר צעירי חב"ד.
  63. ^ למקור הדבר ראו ב'ספר השיחות ה'תש"ב', אדמו"ר הריי"צ, עמוד 105. בטעם המנהג ראו לקוטי שיחות, חלק כ"ב עמוד 30 ואילך. שיחות אחרון של פסח לרבי מליובאוויטש בשנים תשי"ב, תשכ"ז ותשמ"ד.
  64. ^ מקור למנהג היום יום כ' שבט, ה'תש"ג. זאת בשונה מהנהוג ליטול פעם אחת על כל יד או פעמיים לסירוגין
  65. ^ משיחת הרב שניאורסון, פורים תשל"ו
  66. ^ כולל גם תפילין של רבינו תם. ספר השיחות תשמ"ט ע' 632 הערה 144
  67. ^ ראו לקוטי שיחות, חלק כ"א עמוד 84 ואילך
  68. ^ ראו ספר המנהגים עמוד 34. ספר השיחות תנש"א חלק ב' עמוד .664
  69. ^ 'שחיטת ליובאוויטש', התקשרות גיליון תל"ג עמוד; הרב מרדכי ביסטריצקי, קובץ שחיטת ליובאוויטש, צפת, ה'תשס"ט.
  70. ^ אגרות קודש כרך יט איגרת ז'רנ
  71. ^ אגרות קודש, כרך יז איגרת ו'שעא
  72. ^ ועוד הרבה מנהגים. על חגירת אבנט (גאַרטעל)
  73. ^ 1 2 מזנב מבזה לאופנה יקרה: השטריימל, לא מה שחשבתם, באתר ynet, 16 ביוני 2021
  74. ^ 1 2 בגדי החסיד אינם אלא תחפושת אתר col ניסן תשס"ו.
  75. ^ אך למעשה אין זה קפוטה
  76. ^ למשל בקהילת חב"ד בחברון ובירושלים
  77. ^ ספר המנהגים חב"ד עמוד 16
  78. ^ ראו בקטע הפותח של לוח היום יום
  79. ^ ראו למשל: התעלות 'יט' עם ר' יצחק מאיר, באתר בחדרי חרדים, 27 בנובמבר 2010.
  80. ^ ד"ר יצחק אלפסי, החסידות ושיבת ציון, עמוד 22.
  81. ^ אגרת מי"ד אדר ראשון תש"ח (פורים קטן), רבי יוסף יצחק שניאורסון, אגרות קודש, חלק ט, אגרת ג'קצב, עמודים שצז (בסוף) ועמוד שצח, תשמ"ד, ברוקלין. | עדות של יצחק גאנזבורג (יצחק גאנזבורג) שהתגייס לצבא בעקבות דברים אלו, ראו הערה מספר 9: שמואל קראוס, 1999, כפר חב"ד, נשיא וחסיד, עמוד 88, ראו הערה 9, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום), מסת"ב: מסת"ב 1-892002-76-0 | כן ראו בספרו: יצחק גאנזבורג (עריכה: אברהם רייניץ), חייל בשירות הרבי, ברוקלין, אלול תש"ס, עמוד 61. | יחיאל הררי, סודו של הרבי, תל אביב 2013, עמוד 233. ראו גם ב׳תחיינו׳ גיליון 10, אלול תשע"ט 2019, ועד תלמידי התמימים, ניו יורק - עמוד 41
  82. ^ 1 2 רבי יוסף יצחק שניאורסון, מכתב מי"ט אדר ראשון תש"ח, אגרות קודש תשמ"ד, ברוקלין, עמוד ת', אגרת ג'קצ"ו - קישור
  83. ^ ספר השיחות, הריי"צ, תש"ח, עמוד 162.
  84. ^ "ניסיון וחזרה כללית לראות אם זכינו", יהודה פלדי, שערים, תמוז תשכ"ט. נדפס ב"הרבי שלושים שנות נשיאות", כפר חב"ד, תש"מ, ע' 119.
  85. ^ מרדכי מנשה לאופר, הבחירות בישראל 'התקשרות', גיליון 95, מדור ניצוצי רבי
  86. ^ הרב אברהם שמואל בוקיעט, קונטרס חב"ד בלתי מפלגתית, כפר חב"ד תשע"ח, עמודים 32–34
  87. ^ למשל מכתב בית דין רבני חב"ד בחירות 2019, כתבה בידיעות אחרונות על בחירות 2019
  88. ^ "חובה להשתתף בבחירות ולהצביע למפלגה החרדית ביותר" - גילוי דעת של בית דין רבני חב"ד בארה"ק, י"ב בשבט ה'תשס"ט (6 בפברואר 2009), באתר חב"ד און ליין
  89. ^   שהם וקסלר, ‏הקרב על הקול החב"די, בעיתון מקור ראשון, 23 בפברואר 2021
  90. ^ בן כספית ואילן כפיר, נתניהו - הדרך אל הכוח, פרק 29: "חב"ד מתגייסת", אלפא תקשורת, 1997, עמ' 299 - 307
  91. ^ מנחם רהט, הרבי מלובאביץ נחוש: לא לממשלה של פרס, מעריב, 13 באפריל 1990
  92. ^ אלתר דוידוביץ', מזרחי: "הרבי לא הורה לי להפיל את פרס; לא מתחרט על ההתנצלות", 21 בספטמבר 2010, באתר בחדרי חרדים
  93. ^ ראו למשל: הרבי מליובאביץ לאלוף שרון, החזית, 15 ביולי 1968
    האדמו"ר מלובאביץ לא להחזיר השטחים ששוחררו, מעריב, 26 ביוני 1967
  94. ^ סודו של הרבי, עמ' 247
  95. ^ הרב אליעזר מלמד, הרבי מלובביץ' ושלמות הארץ, תמוז תשס"ה
  96. ^ מכתב לגאולה כהן, תשמ"א
  97. ^ ש. אביחי, הרבנים מפולגים באלה אם מותר לוותר על שטחים - לא פחות מהפוליטיקאים, מעריב, 15 במאי 1978
  98. ^ סנגוריה על האדמו"ר, למרחב, 24 ביוני 1970
  99. ^ התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
  100. ^ מחשבת החסידות  .
  101. ^ תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית
  102. ^ תולדות חב"ד בארץ הקודש, מהדורת טקסט
  103. ^ תולדות חב"ד בארצות הברית  
  104. ^ תולדות חב"ד ברוסיה הצארית
  105. ^ אדמו"רי חב"ד ויהדות ברזיל
  106. ^ דוד אסף‏, יומן קריאה: על ספרו של יורם בילו 'אתנו יותר מתמיד', בבלוג "עונג שבת", אוגוסט 2018
  107. ^ https://www.academia.edu/121559702/Three_Lectures_on_Habad_Hasidism_Jerusalem_Schocken_Institute_for_Jewish_Research_2024_114_pp_Hebrew_


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חסידות_חב%22ד&oldid=40204029"
pFad - Phonifier reborn

Pfad - The Proxy pFad of © 2024 Garber Painting. All rights reserved.

Note: This service is not intended for secure transactions such as banking, social media, email, or purchasing. Use at your own risk. We assume no liability whatsoever for broken pages.


Alternative Proxies:

Alternative Proxy

pFad Proxy

pFad v3 Proxy

pFad v4 Proxy