אנרי מאטיס
 | |
| לידה |
31 בדצמבר 1869 לה קאטו-קאמברזי, הקיסרות השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
3 בנובמבר 1954 (בגיל 84) ניס, צרפת |
| מקום קבורה |
Cimetière de Cimiez |
| מקום לימודים | |
| זרם באמנות |
אימפרסיוניזם, נאו-אימפרסיוניזם, פוביזם, divisionism, פוסט-אימפרסיוניזם |
| הושפע על ידי |
גוסטב מורו |
| יצירות ידועות |
עירום כחול, עירום כחול 2, Chapelle du Rosaire de Vence |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד |
| בן או בת זוג |
Amélie Paraliser (8 בינואר 1898–1954) |
| צאצאים |
Marguerite Duthuit Faure, Jean Gérard Matisse, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| חתימה |
 |
  | |
אַנְרִי מָאטִיס (בצרפתית: Henri Matisse; 31 בדצמבר 1869 – 3 בנובמבר 1954) היה צייר ופסל צרפתי. נחשב לאחד האמנים הגדולים של המאה ה-20 בסגנון הפוביסטי. נודע בעיקר בשל השימוש הבולט שלו בצבע.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד כאנרי אמיל בנואה מאטיס בלה קָטוֹ-קַמְבְּרֵזִי במחוז נור-פה דה קאלה, צרפת, וגדל בבּוֹאָן-אָן-וֶרְמַנְדוּאָה. ב-1887 הגיע לפריז כדי ללמוד משפטים. ב-1887, לאחר שקיבל את ההסמכה שלו, עבד כעורך דין ופקיד בלה קטו-קמברזי. מאטיס החל לצייר בעת החלמתו מדלקת התוספתן. לאחר שנרפא, חזר לפריז ב-1891 על מנת ללמוד אומנות ב"אקדמיה ז'וליאן" והיה לתלמיד של אודילון רדון וגוסטב מורו.
למאטיס נולדה בת בשם מרגריט ב-1894, מקרולין ג'ובלו, דוגמנית עירום אותה צייר. ב-1898 נישא לאמלי נואלי פראיר, והם גידלו יחד את מרגריט ובנוסף נולדו להם שני בנים, ז'אן (1899) ופייר (1900). אמלי ומרגריט שימשו לעיתים קרובות כדוגמניות של מאטיס בציוריו.
מאטיס הושפע בצעירותו מיצירותיהם של אדואר מאנה, פול סיניאק ופול סזאן, וגם מאמנות יפנית מסורתית. הוא צייר בסגנון הפוביסטי, והפך לאחד ממובילי תנועה זו. התערוכה הראשונה בה הציג מיצירותיו נערכה ב-1901, ותערוכת היחיד הראשונה שלו נערכה ב-1904. אהבתו לצבעים בולטים וחזקים נעשתה מודגשת יותר לאחר שעבר דרומה ב-1905, כדי לעבוד עם אנדרה דרן. כמו כן, הוא התגורר במשך תקופה מסוימת בריביירה הצרפתית. בציוריו הצבעים יוצרים הצללות בוהקות, והם מאופיינים בצורות שטוחות ובקווים מאופקים.
השקיעה של התנועה הפוביסטית לאחר 1906 לא השפיעה על הצלחתו של מאטיס. רבות מיצירותיו הטובות ביותר נוצרו בין 1906 ל-1917, כאשר היה פעיל במונפרנאס.
מאטיס היה גם מורה, בין תלמידיו נמנה הצייר הישראלי יצחק פרנקל פרנל[1][2]. מ-1917 ועד מותו ב-1954 התגורר מאטיס בסִימְיֶה שבריביירה הצרפתית, שהפכה לפרוור של העיר ניצה. בעת לימודיו אצל גוסטב מורו התיידד מאטיס עם צייר רומני בשם תאודוק פאלאדי, שלמד גם הוא אצל מורו, והשניים שמרו על ידידותם, התראו והתכתבו. בסוף שנות השלושים של המאה העשרים צייר מאטיס רקדנית לובשת חולצה רומנית, ובציור נוסף קישט שמלה בקישוטים דומים. פאלאדי ראה את התלהבות ידידו מהחולצה הרומנית, והביא לו במתנה מספר חולצות כאלה ובעקבות זאת צייר מאטיס, ב-1940, את הציור הנודע La Blouse Roumaine המצוי כעת במוזאון הלאומי לאמנות מודרנית של צרפת.
ב-1941 אובחן כלוקה בסרטן, ולאחר שנותח הזדקק לכסא גלגלים, אך לא הפסיק ליצור. כאשר חולשתו הגוברת מנעה ממנו לעבוד עם כן-ציור, הוא יצר קולאז'ים מנייר, לעיתים מניירות באותו גודל, שהציגו את תפיסת הצבע והצורה שלו. ב-1952 השלים את הקמת "מוזיאון מאטיס" בלה-קאטו שבצפון צרפת (הכולל כיום את האוסף השלישי בגודלו של ציורי מאטיס בצרפת). הוא מת מהתקף לב מספר שנים לאחר מכן, בגיל 84, ונקבר בניצה.
מאטיס עבד במספר תחומים אך בעיקר כצייר, וזכה לתהילה עוד בחייו. היצירה היקרה ביותר שלו, פסל בשם "דמות עירומה שוכבת (שחר)" (Reclining Nude I (Dawn), נמכרה ב-2002 ב-9.2 מיליון דולר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנרי מאטיס, רשימות של צייר, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2013.
- אנרי מאטיס - : 1954-1869 אמן הצבע, מאת: פולקמר אסרס, הוצאת ספרי טאשן
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנרי מאטיס, ברשת החברתית Goodreads- מאטיס והפוביזם, באתר "עמלנט"
- מכחולו המוזיקלי של מאטיס, באתר קולקט
- אנרי מאטיס, באתר "העמק המערבי"
- אנרי מאטיס, באתר "מקמ חיפה"
- על "הריקוד" מאת אנרי מאטיס, באתר "מפגשים מהסוג החזותי בעידן המודרני"
גליה יהב, הספר שחושף את מה שאנרי מאטיס רצה להסתיר, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2013- Blouse Roumaine (באנגלית) מאמר על הציור של אנרי מאטיס, "חולצה רומנייה" ותצלום של הציור.
- אנרי מאטיס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אנרי מאטיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנרי מאטיס (1869-1954), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ artnet Galleries: A House in Safed by Yitzhak Frenkel-Frenel from Jordan-Delhaise Gallery, web.archive.org, 2013-12-03
- ^ ABOUT, Frenel Museum (באנגלית)