מלקרת

מלקרת
𐤌𐤋𐤒𐤓𐤕
	דמותו של מלקרת על חצי שקל צורי
כינוי	בעל צור
תרבות	פיניקים, כנענים, קרתחדשתים
אלים מקבילים	הרקלס
בן או בת זוג	עשתרת

מֶלְקַרְת (באלפבית פיניקי: 𐤌𐤋𐤒𐤓𐤕) היה האל הראשי של העיר הכנענית־פיניקית צור. השם מלקרת הוא קיצור של "מלך־קרת", מלך העיר.^[1] אחד משמותיו האחרים היה בעל צור.^[2] מלקרת נחשב לאבי יורדי הים.^[3] בתכונותיו ובפולחנו הוא היה דומה או זהה לבעל הכנעני.

במיתולוגיה ובהיסטוריוגרפיה

מלקרת הוקבל (Interpretatio graeca) להרקלס היווני.^[2] הרודוטוס הזכיר בכתביו את "הרקלס הצורי", הוא מלקרת.^[4] הוא סיפר שכהני מלקרת בצור העידו לו שכשהעיר נוסדה בסביבות 2,700 לפנה"ס, נוסד גם מקדש מלקרת־הרקלס בעיר.^[5] בתאסוס הקדומה, שנוסדה על־ידי פיניקים שנסעו בחיפוש אחר אירופה ובראשם תאסוס הפיניקי, הוקם מקדש למלקרת בו נעבד, וכל זה קרה לפני ימיו של הרקלס אמפיטריאון.^[5] בכך, לדברי הרודוטוס, נבדל הרקלס האל, הוא מלקרת, שקורבנותיו מוקרבים לו כבן אלמוות, מהרקלס בן התמותה, שקורבנותיו מוקרבים לו כגיבור מת.^[5] פאוסניאס סיפר גם הוא שאנשי תאסוס הם ממוצא פיניקי, ואנשי האי סיפרו לו שבעבר עבדו הרקלס זהה לזה שהצורים עובדים, אך לאחר שנכללו בין היוונים אימצו את פולחן הרקלס בן אמפיטריאון.^[6] הרודוטוס הוסיף שבצור יש גם מקדש ל"הרקלס התאסי".^[5]

פאוסניאס הוסיף שבעיר אריתראי (אנ') היה מקדש עתיק ביותר להרקלס, בו פסל הרקלס לא היה דומה לפסלים יווניים אלא לפסלים "מצריים", והאל הגיע לאותו מקום על דוברת עץ מהעיר צור, שעוד נמצאת במקדש.^[7] אותו הרקלס אולי נקרא "הרקלס מהדקטילים האידאיים (אנ')" שהיו לו מתחמי קודש באריתראי ובצור.^[8]

לפי מנאנדרוס מאפסוס ודיוס, חירם הרחיב את שטח העיר־האי צור, ותרם לבניית מקדשיה, כולל בניית מקדש מלקרת והעלאת תרומות לו.^[9] הרודוטוס סיפר שבין התרומות העשירות במקדש ישנם שני עמודים, אחד מזהב והשני מברקת. בכתבי סכניתן, שהשתמרו אצל פילון מגבל, האי צור ריחף בתקופה בה נוסדה העיר, והוא התקבע במקומו רק לאחר הקמת מקדש בו והצבת שני עמודי זהב וברקת כה עמוק שהחזיקו את האי במקומו.^[10]

מטבע צורי מהמאה ה־4 לפנה"ס שנטבע בעכו, ועליו מלקרת מזוקן בדמות מלך פרס רוכב על היפוקמפוס (יצור המקושר לאל) מעל גלים ויורה בקשת^[11]

מטבע מאגדר ועליו ראש מלקרת עטוי עור אריה

בממצא הארכאולוגי והאפיגרפי

לפי מצבות קבורה פיניקיות מבית הקברות הצפוני של צור היבשתית (אנ'), השופכות אור על מתן השמות בקרב אנשי צור הפשוטים (ולא רק באצולה, אותה מתעדת הספרות הקדומה), אנשי צור השתמשו בשמות תאופוריים המזכירים את "בעל" ו"מלך", כינויו של מלקרת – ששמו "מלקרת" נמצא בשמות תאופוריים במצבות רק פעמיים.^[12] בצור הייתה עשתרת, האלה הפיניקית הנשית הראשית בתקופת הברזל, בת הזוג של מלקרת.^[13]^[14] עשתרת הייתה בתקופת הברונזה אלת מלחמה חשובה, אך בהתפתחות הדתית לקראת ריכוז הפנתאון הפיניקי בתחילת האלף הראשון לפנה"ס שונו חלק מתפקידי האלים, ומוטיב האלה החמושה שאפיין את עשתרת נעלם לחלוטים בתקופת הברזל, ודמותה הקרבית עברה לאלוהויות זכריות, במיוחד למלקרת (המזוהה עם הגיבור הרקלס).^[15]

לפי חלק מהחוקרים, שמו של האל (בצורה האכדית Mi-il-qar-tu) נזכר בחוזה שנכרת בין אסרחדון למלך צור בעל הראשון (Esarhaddon's Treaty with Ba'al of Tyre), בין האלים שבשמם מקלל אסרחדון את המלך המורד בו;^[16] אולם שתי האותיות האחרונות (-qar-tu) מטושטשות ואינן וודאיות.^[17]

בתל יבנה נמצא קליע עופרת עתיק מהתקופה ההלניסטית, המוקדש ל"ניצחון הרקלס והאורונאס".^[18] זוג אלוהי זה מוכר גם מכתובת מדלוס שהוקדשה על־ידי תושבים מיבנה או יבנה־ים לאלוהי העיר.^[19] לאור היישוב הפיניקי בעיר, הרקלס מזוהה עם מלקרת הצורי, ו"האורונאס" מזוהה עם האל הכנעני חורון.^[19]

כאמור, מלקרת היה האל הראשי של צור והוקדשו לו מקדשים בעיר, אך גם מחוץ לצור נפוץ פולחנו, דרך מתיישבים צוריים שהתיישבו מעבר לים.^[20]

הפולחן מלקרת בעברי הים

מטבע של מלך כתי פמייתן (סוף המאה ה־4 לפנה"ס), עליו מלקרת־הרקלס ערום עם קשת ואלה (אנ')

בסמוך לנמל העיר כתי התקיים מקדש לעשתרת ומלקרת, שעבר שיפוץ והרחבה בסוף המאה ה־5 ותחילת המאה ה־4 לפנה"ס (תחת מרות הפרסים) במסגרת עבודות מקיפות בעיר ובנמל.^[21] גם המרכיבים התאופוריים בכתובות העיר מעידים על פולחן מלקרת בה.^[22] בארכיון הפיניקי הגדול שנמצא באדיל מהתקופה בה הייתה כפופה לעיר הממלכה כתי, נמצאה עדות לטקס מרזח הקשור לעשתרת ולמלקרת בדמות אוסטרקון שעליו נכתב: ”(1) תן לעשתרת ומ(2)לקרת במרזח א(3)כל ספ/ר |”, כלומר "תן לעשתרת ומלקרת במרזח אוכל ספ/סר 1" – ציווי על אדם לתת לאלים עשתרת ומלקרת שנמצאים במרזח סוג אוכל, "ספ" או "סר" אחד. נראה שהשלטון סיפק את האוכל לטקס, אך לא ברור מה היה תפקיד האלים בו, וגם לא ידוע אם הטקס התרחש באדיל או בכתי, בירת הממלכה, בה ידוע היטב פולחן עשתרת ומלקרת.^[23]^[24]

בימי שלטון בית תלמי על קפריסין היה בלפש מקדש למלקרת, כפי שמעידה כתובת על מצבה שנמצאה באתר.^[25] האל הופיע תדיר על מטבעות העיר צור, הסטטרים והשקלים צוריים, והופעותיו מטבעות מקפריסין (כתיון, סלמיס, קוריון (אנ') ואמתוס (אנ')) מצביעים על קשרי צור והערים הפיניקיות באי.^[20]

לאל נידרו הקיפוסים של מלקרת ממלטה; תלמי העיד שהיה במלטה מקדש גדול להרקלס (מלקרת), ומשערים שממנו הגיעו הקיפוסים.^[26]

כאשר יסדו יורדי־הים הצורים את העיר קרתחדשת בצפון אפריקה הפך מלקרת לאל מרכזי בעיר ועל שמו נקרא בין היתר חמלקרת ברקה, אביו של חניבעל. גם השם בומילקר (בפיניקית: בדמלקרת)^[27] נגזר משמו של האל.

לפי הופעתו בשמות תאופוריים הוא נעבד גם במטוא (אנ'),^[28] אזור אנטס (אנ'),^[29] אולביה,^[30] אביניון,^[31] איביזה,^[32] קונסטנטין,^[33] לפטיס מגנה^[34] ומכתר (אנ').^[35]

העיר צ'פלו שבסיציליה נקראה על־ידי הפיניקים שיישבו אותה "ראש מלקרת", כלומר "הראש (לשון יבשה) המוקדש למלקרת",^[36] ועל מטבעות היישוב היווני בעיר נמצאה דמותו של הרקלס.^[37]

נראה שבמיתוס קדום ביותר, מלקרת שוטט בימים במערב, ושם גם מת. הוא כבש את לוב (במובנה העתיק – צפון אפריקה), ומציב את שני "עמודיו" בקצה המערבי של העולם המוכר, בגרסה הקדומה מצר סיציליה, ובתקופה מאוחרת יותר, כשהמסעות הפיניקיים התפשטו מערבה, העמודים "הועתקו" למצר גיברלטר (הידוע כעמודי הרקולס), ונחשב שמלקרת "מת" בקרבתם, ובמקדשו המפורסם במושבה אגדר הוטמנו עצמותיו.^[38]

בהריסות הרומאיות בבורייג' (7 ק"מ מצפון לחלב) נמצאה מצבה (Melqart stele) עם תבליט אל וכתובת ארמית, לפיה את המצבה נדר "בר הדד מלך ארם" ל"מלקרת אדונו", בסגנון דומה לכתובות נדר פיניקיות.^[39]^[40] יש המייחסים את הכתובת לבן־הדד הראשון,^[41] אולם פירוש זה שנוי במחלוקת.^[42]

לקריאה נוספת

René Dussaud, Melqart, Syria. Archéologie, Art et histoire 25, 1946, עמ' 205–230 doi: 10.3406/syria.1946.4467
Denis Van Berchem, Sanctuaires d'Hercule-Melqart. Contribution à l'étude de l'expansion phénicienne en Méditerranée, Syria 44, 1967, עמ' 73–109; Denis Van Berchem, Sanctuaires d'Hercule-Melqart (suite et fin), Syria 44, 1967, עמ' 307–338

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלקרת בוויקישיתוף

מלקרת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מלקרת, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 189
^ ¹ ² KAI 47: הקיפוסים של מלקרת, ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 125
^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 148
^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 160
^ ¹ ² ³ ⁴ הרודוטוס, היסטוריות, 2.44 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 5, פרק 25, פסקה 12–13 (5.25.12–5.25.13)
^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 7, פרק 5, פסקה 5 (7.5.5)
^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 9, פרק 27, פסקה 8 (9.27.8)
^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.5.3, יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.17–1.18
^ פילון מגבל, ההיסטוריה הפיניקית, תרגום ג'יימס באר, עמ' 24
^ אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 321 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
^ Gaby Abousamra, André Lemaire, Astarte in Tyre According to New Iron Age Funerary Stelae, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 154–155
^ Gaby Abousamra, André Lemaire, Astarte in Tyre According to New Iron Age Funerary Stelae, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 155
^ María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Ruﬁno et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 465
^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 217–218
^ SAA 02 005. Esarhaddon’s Treaty with Baal, King of Tyre באתר Open Reachly Annotated Cuneiform Corpus (ORACC), מתוך Simo Parpola and Kazuko Watanabe, Neo-Assyrian Treaties and Loyalty Oaths (State Archives of Assyria, 2), 1988
^ S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 194
^ נחשף קליע עופרת נדיר הנושא כתובת מאגית לניצחון, באתר אוניברסיטת בן־גוריון, ‏8 בדצמבר 2022
^ ¹ ² W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 5
^ ¹ ² אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 321 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
^ Gaby Abousamra, André Lemaire, Astarte in Tyre According to New Iron Age Funerary Stelae, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 156
^ S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 192
^ Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, Pratiques administratives phéniciennes à Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes, 2020, פסקה 21
^ Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, L’archivio fenicio di Idalion: stato delle ricerche, Semitica et Classica 9, 2016-01, עמ' 191 doi: 10.1484/J.SEC.5.112732
^ KAI 43
^ María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Ruﬁno et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 466
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 260
^ KAI 296, 297
^ KAI 299
^ KAI 68
^ KAI 70 (הכתובת הפיניקית מאביניון)
^ KAI 72
^ KAI 110
^ KAI 119, 122, 127, 129, 130
^ KAI 145
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 311
^ Kephaloidion, Sicily, ancient coins index with thumbnails - WildWinds
^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 199–200
^ Wayne T. Pitard, The Identity of the Bir-Hadad of the Melqart Stela, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1988, עמ' 3–21 doi: 10.2307/1356783
^ KAI 201
^ W. F. Albright, A Votive Stele Erected by Ben-Hadad I of Damascus to the God Melcarth, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1942, עמ' 23–29 doi: 10.2307/1355460
^ K. A. Kitchen, On the reliability of the Old Testament, Pbk. ed, Grand Rapids, Mich.: W.B. Eerdmans, 2006, ISBN 978-0-8028-0396-2

[1] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 189

[:1-2] ¹ ² KAI 47: הקיפוסים של מלקרת, ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 125

[3] ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 148

[4] ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 160

[:0-5] ¹ ² ³ ⁴ הרודוטוס, היסטוריות, 2.44 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[6] פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 5, פרק 25, פסקה 12–13 (5.25.12–5.25.13)

[7] פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 7, פרק 5, פסקה 5 (7.5.5)

[8] פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 9, פרק 27, פסקה 8 (9.27.8)

[:03322-9] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.5.3, יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.17–1.18

[10] פילון מגבל, ההיסטוריה הפיניקית, תרגום ג'יימס באר, עמ' 24

[11] אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 321 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

[:102-12] Gaby Abousamra, André Lemaire, Astarte in Tyre According to New Iron Age Funerary Stelae, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 154–155

[:112-13] Gaby Abousamra, André Lemaire, Astarte in Tyre According to New Iron Age Funerary Stelae, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 155

[:152-14] María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Ruﬁno et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 465

[:38-15] Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 217–218

[16] SAA 02 005. Esarhaddon’s Treaty with Baal, King of Tyre באתר Open Reachly Annotated Cuneiform Corpus (ORACC), מתוך Simo Parpola and Kazuko Watanabe, Neo-Assyrian Treaties and Loyalty Oaths (State Archives of Assyria, 2), 1988

[17] S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 194

[18] נחשף קליע עופרת נדיר הנושא כתובת מאגית לניצחון, באתר אוניברסיטת בן־גוריון, ‏8 בדצמבר 2022

[:02-19] ¹ ² W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 5

[צור-20] ¹ ² אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 321 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

[:133-21] Gaby Abousamra, André Lemaire, Astarte in Tyre According to New Iron Age Funerary Stelae, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 156

[:23-22] S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 192

[23] Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, Pratiques administratives phéniciennes à Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes, 2020, פסקה 21

[:52-24] Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, L’archivio fenicio di Idalion: stato delle ricerche, Semitica et Classica 9, 2016-01, עמ' 191 doi: 10.1484/J.SEC.5.112732

[25] KAI 43

[26] María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Ruﬁno et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 466

[27] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 260

[28] KAI 296, 297

[29] KAI 299

[30] KAI 68

[31] KAI 70 (הכתובת הפיניקית מאביניון)

[32] KAI 72

[33] KAI 110

[34] KAI 119, 122, 127, 129, 130

[35] KAI 145

[36] נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 311

[37] Kephaloidion, Sicily, ancient coins index with thumbnails - WildWinds

[38] ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 199–200

[39] Wayne T. Pitard, The Identity of the Bir-Hadad of the Melqart Stela, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1988, עמ' 3–21 doi: 10.2307/1356783

[40] KAI 201

[41] W. F. Albright, A Votive Stele Erected by Ben-Hadad I of Damascus to the God Melcarth, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1942, עמ' 23–29 doi: 10.2307/1355460

[42] K. A. Kitchen, On the reliability of the Old Testament, Pbk. ed, Grand Rapids, Mich.: W.B. Eerdmans, 2006, ISBN 978-0-8028-0396-2

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

אלים במיתולוגיה הכנענית
מפחרת האלים	אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד • רפאים
אתרים מקודשים	מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול
ספרוּת	שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן
פולחן	במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב