סנחריב

סנחריב

לידה	745 לפנה"ס כלח, האימפריה האשורית החדשה
נרצח	20 באוקטובר 681 לפנה״ס (בגיל 64 בערך) נינוה, האימפריה האשורית החדשה
מדינה	אשור, בבל
בן או בת זוג	נקיה-זכותו
מלך אשור 704 לפנה״ס – 680 לפנה״ס (כ־24 שנים) → סרגון השני אסרחדון ← מלך בבל 689 לפנה״ס – 681 לפנה״ס (כ־8 שנים) 705 לפנה״ס – 703 לפנה״ס (כשנתיים)

סַנְחֵרִיב (באכדית: סִין-אחֵ'-אֵרִבּ, סין ערב=פיצה (נתן ערבון, פיצוי) על האח) היה מלך האימפריה האשורית החדשה, בנו ויורשו של המלך סרגון השני. עלה לכס המלכות בשנת 705 לפנה"ס. שלטונו היה בלתי יציב, ומלא מרידות. המלך פיאר את נינוה והפכה למרכז העולם המסופוטמי, ניהל כמה מסעות מלחמה משמעותיים, ביניהם מלחמה מפורסמת בלבנט (כולל ביהודה) והיה איש ארגון מוצלח. סופו שנרצח בידי בנו אדרמלך (או בשמו האשורי - ארד-מוליסו) בשנת 681 לפנה"ס בכ’ בכסלו (לפי המקרא).

שמותיו

השם "סנחריב" הוא שיבוש עברי (בתיווך ארמית, כנראה) של שמו של המלך האשורי. באכדית שמו נהגה - סִין-אַחֵ'-אֵרִבּ.

מעבר להיותו שם תאופורי (כזה המכיל אלמנט דתי), שמו של סנחריב, כמו שמות מסופוטמיים רבים, הוא למעשה משפט פועלי בן שלושה מרכיבים - סין (=אל הירח המסופטמי) - נושא המשפט. אח (=בן לאותם הורים, כבעברית - אשר היא שפה שמית גם כן) - מילה הבאה עם יחסת הדאטיב המציינת מושא עקיף. והפועל אריב - (גוף שלישי, יחיד, זמן עבר של הפועל ʔirabum שמשמעותו לערוב, לפצות, לתת כפיצוי) - המופיע כנהוג באכדית, בסוף המשפט. בניגוד למקבילו העברי, הוא אינו מצריך מילת יחס. תרגום השם מאכדית יהיה אפוא "(האל) סין פיצה על האח".

הנסיבות העומדות מאחורי הענקת השם אינן ידועות, אולם ניתן לשער, כי הסיבה מקבילה לזו של השם "אחיקם" - מות אחיו של סנחריב, ורצון להנציח את זכרו של אח זה בשם התינוק החדש.

על פי התלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ד, עמוד א', לסנחריב היו שמונה שמות אשר מופיעים בתנ"ך, במובאות הנשמעות לעיתים כמלכי אשור אחרים. שמותיו הם: פוּל, תגלת פלאסר, פלנאסר, שלמנאסר, סרגון, אסנפר, רבא ויקירא. השם סנחריב מפורש כקיצור והלחם המילים "ששיחתו ריב".

המערכה הראשונה

סנחריב בראש צבאו

עוד בימי אביו שירת סנחריב בתפקיד דיפלומטי בצפון מערב האימפריה. משירש את השליטה באימפריה החלו התפרצויות אלימות בבבל, עקב ההתחזקות רבת השנים של השבטים הארמיים והמדיים. לאחר ההתערבות העילמית באזור, פרץ בבבל מרד, וסנחריב יצא לאזור פעמים רבות כדי לדכא מרידות.

בשנת 703 לפנה"ס הוביל את צבאו מחדש לבבל, היכן שמרדוך-אפלה-אידינה השני חזר לשלטון בחסות העילמים. תופס הכוח סולק בידי סנחריב ובמקומו מונה בֵּל-אִבּנִי הבבלי כמלך. לאחר מכן הצפין סנחריב ויצא להילחם בשבטי הרי הזגרוס, בני בריתם של העילמים.

המלחמה בלבנט

ערך מורחב – מסע סנחריב בלבנט

אניית מלחמה פיניקית מימי סנחריב

מנסרת סנחריב, המוצגת במוזיאון ישראל

בשנת 705 לפנה"ס, בעקבות מותו של המלך סרגון השני, פרצה שורת מרידות בכל רחבי האימפריה, בין השאר מרד רב ממדים במערב האימפריה האשורית, שלובה על ידי המצרים. סנחריב, המלך החדש של אשור, דיכא ראשית את המרידות בבבל (ראו המשך הערך) ורק בשנת 701 לפנה"ס התפנה לטפל במרד שבמערב האימפריה, ויצא למערב. צידון תחת המלך המורד לולי וערים פניקיות אחרות נכבשו, למעט צור. גם אשדוד, עמון, מואב ואדום נכנעו. ואולם, חזקיהו, מלך יהודה, סירב להיכנע לאשור. יחד עם נסיכי אשקלון ועקרון התריסו כנגד הצבא האשורי, ובטחו בביצוריהם, בעזרת מצרים ובמקרה היהודי, בעזרת האלוהים במערכה נגד אשור. סנחריב ניצח את בני הברית המצריים והחל לצעוד לירושלים, כאשר בדרך כבש 46 ערים בצורות, ובהן לכיש, ושלח לגלות כ-200,150 נפש.

מנסרת סנחריב מתארת את מסעו של סנחריב ביהודה:

[18] ואשר לחזקיהו היהודי,

[19] שלא נכנע לעולי: 46 ערים בצורות,

[20] והערים הקטנות

[21] שהיו רבות באזור, בהרסם עם אילי ניגוח,

[22] על ידי הבאת כלי מצור ובהתקפות רגלים,

[23] ועל ידי חפירות וחורים תחת לחומה, צרתי עליהן ולקחתיהן.

[24] 200,150 אנשים, גדולים וקטנים, נשים וגברים,

[25] סוסים, פרדים, חמורים, גמלים

[26] בקר וכבשים ללא מספר, הבאתי משם

[27] וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב

[28] סגרתיו בירושלים, עיר מלכותו.

[29] בניתי סוללה כנגדו

[30] כל אשר יצא משערי העיר, החזרתי לצערו.

[31] את עריו, אשר בזזתי, קרעתי מאדמתו, ו

[32] למיתינתי, מלך אשדוד,

[33] פדי, מלך עקרון, וצִלי-בל,

[34] מלך עזה, נתתי אותן. וכך הקטנתי את אדמתו.

[...]

[37] ואשר לחזקיהו

[38] תפארת מלכותי המאיימת ניצחה אותו, ו

[39] הערבים ושכירי חרבו, שהוא הביא כדי לחזק

[40] את ירושלים, עיר מלכותו,

[41] נטשו אותו. בתוספת לשלושים ככרות הזהב ו

[42] שמונה מאות ככרות כסף, אבנים יפות, פוך מובחר,

[43] יהלומים, אבני אודם גדולות, מיטות שנהב,

[44] כיסאות שנהב, עור פילים, שנהב,

[45] הובנה, תאשור, מיני סוגים של אוצרות,

[46] וכמו כן בנותיו, הרמונו, נשותיו וגבריו

[47] נגנים, ששלח אחרי

[48] לנינוה, עיר מלכותי. לשלם לי מס

[49] ולקבל את שיעבודו, הוא שלח את שליחיו.

מגינים יהודים מול צבאות סנחריב. פרט מתצוגה במוזיאון מגדל דוד

חזקיהו, כמתואר במנסרה, נכנע לסנחריב, שילם את המס והמצור הוסר. בהתאם לכתוב במקרא, מתארת המנסרה את כיבושיו בערי יהודה, לעומת זאת כלפי ירושלים נכתב (החל משורה 27) ”וספרתי כשלל. [חזקיהו] עצמו, כציפור בכלוב”, ומהיעדר תיאור כיבוש, נראה שהוא כשל בכיבוש ירושלים ככתוב במקרא.

בפרק י"ט בספר מלכים מסופר שכאשר עמד סנחריב להטיל מצור על ירושלים, ”וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים” (י"ט, ל"ה). היסטוריונים מודרניים, וגם עתיקים כדוגמת יוסף בן מתתיהו, טוענים כי מדובר במגפה שהכתה במחנה האשורי. ההיסטוריון היווני הרודוטוס כתב כי עכברים באו בליל למחנה אשור ואכלו את כל נשקי החיילים. אין אישור למאורע במקורות חוץ-תנ"כיים בני הזמן, אולם עובדה היא שירושלים לא נכבשה בידי אשור בתקופה זו, וכן שסנחריב המשיך לשלוט עוד שנים ארוכות לאחר מכן. אך אכן נהרג בידי שני בניו.

מלחמות נוספות וסוף ימיו

קשתים אשורים. תבליט מארמון סנחריב בנינוה

תחילת שלטונו של סנחריב התאפיינה במרידות ברחבי האימפריה; מרידות אלה נוצלו גם על ידי העיר בבל. ב-703 לפנה"ס, אציל בבלי בשם מרדוך-זכיר-שומי השני ניצל את המהומה ועלה לשלטון למספר חודשים. הוא הורד מהשלטון באותה שנה על ידי המלך הכשדי מרדוך-אפלה-אידינה השני שהגיע והתקבל בבבל ברצון. הוא חידש את הברית עם עילם וגייס את כל ערי בבל הגדולות, וכן את הארמים והכשדים. הצבא האשורי יצא לקרב נגדו ליד כיש; הוא נמנע מעימות גלוי, ברח משדה הקרב ולא חזר יותר לבבל. סנחריב כבש את בבל, בזז את ארמונו של מרדוך-אפלה-אידינה, את ערי בבל המורדות ואת שבטי הארמים והכשדים שהתגוררו בדרום מסופוטמיה. הוא הגלה לאשור 208,000 חיילי אויב ולקח רכוש רב. במקומו המליך סנחריב את בל-איבני, אציל בבלי שחונך באשור. כשגם הוא מרד, ובמקומו המליך סנחריב בשנת 699 לפנה"ס את בנו אשור-נדין-שומי.

במהלך מסע מלחמה של סנחריב לעילם ב-694 לפנה"ס, איגפו העילמים את האשורים מצפון, ותפסו את בבל, כשהם שובים את אשור-נדין-שומי, ומעלים לשלטון אציל מקומי בשם נרגל-אושזיב. סנחריב שב וכבש את בבל ב-693 לפנה"ס, אך איבד אותה בשנית כשחזר להילחם בעילמים. הפעם עלה לשלטון אציל כשדי בשם מושזיב-מרדוך, ששלט בבבל במשך 4 שנים.

סנחריב נלחם נגד מושזיב-מרדוך, עילם ובלי בריתם - על גדות החידקל, בקרב ח'לולה, שאחריו שני הצדדים תיארו את הקרב כניצחונם; כיון שתוצאות הקרב לא היו חד משמעיות - שני הצדדים טענו לניצחון. הקרב לא שינה את הסטטוס של המלכים הלוחמים בשני הצדדים, אבל אשור נסוגה מהאזור.

ב-689 לפנה"ס תפס סנחריב את בבל פעם נוספת, והפעם, כעונש על חוסר נאמנותה - החריבה, ונטל את פסל מרדוך מבבל לאשור. חומותיה, מקדשיה וארמונותיה הושמדו לגמרי, וההריסות הושלכו לאראכטו (Arakhtu),או בכנויו "הנהר של בבל" אשר זרם בדרומה של בבל הקדומה. חורבן בבל זעזע את העולם המסופוטמי, בהיותה התרבות המפותחת באזור. את נינוה, בירתו, בנה סנחריב בדומה לבבל שהחריב והפכה למרכז התרבותי של העולם העתיק. כמו כן, יצא סנחריב למלחמה כנגד שבטי ההרים של קיליקיה.

סנחריב נרצח ב-681 לפנה"ס בידי בנו ארד-מוליסו, הוא אַדְרַמֶּלֶךְ המקראי. במקרא צוין בן אחר בשם שַׂרְאֶצֶר, עליו לא ידועים כל פרטים אחרים, ויכול להיות ששמו הוא גלגול של אחד מנכבדי הממלכה שלא היה בנו של סנחריב). לאחר הרצח, ולאחר שלא הצליח לתפוס את השלטון נמלט ארד-מוליסו לאוררטו (היא אררט המקראית). בכרוניקה הבבלית צוין כי האל מרדוך, שכעס על סנחריב (בשל החרבת בבל, ולקיחת פסלו) גרם לבנו לרצוח אותו. לעומת זאת, המקרא מייחס את סופו להתרסה הגדולה של שליחו רבשקה וכך נאמר במפורש בנבואתו של ישעיהו בן אמוץ על כישלון המצור שלו על ירושלים (20 שנה לפני מותו): ”וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל-אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, אֹתִי. הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ; וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב, בְּאַרְצוֹ”. את מקומו תפס אסרחדון, אחד מבניו האחרים מאשתו נקיה-זכותו.

בימינו בטלה משמעותה העיקרית של מצוות מחיית זכר עמלק, מכיוון שלא ניתן לזהות עם המזוהה אתנית עם עמלק; חז"ל קשרו זאת לסנחריב, אשר "בלבל את האומות" על ידי הגלייתן ממקום למקום. כמו כן, משום בלבול האומות שעשה סנחריב, קיימת מחלוקת האם האיסור לשאת שני דורות של גר מצרי עודנו בתוקפו.

מפעלי המלך

סנחריב עמד מאחורי מספר גדול של מפעלי בנייה, רובם בבירתו נינוה. קודם בנה את ארמונו המפואר בן מאות החדרים וקרא לו שַנְיָ-לַ-יִשֻ (אין שני לו). הוא שיקם את מבניה העתיקים של העיר, בנה חומה רמה שאורכה כ-12 קילומטרים, תעלת הגנה, רחובות, גנים, חורשות וצינורות מים. כמו כן בנה בעיר אשור מקדשים ושיפץ את חומותיה. בימיו הומצאו דרכים נוחות יותר להתכת הברונזה ושימוש בחומרי בניין.

צאצאים יהודים

לפי התלמוד הבבלי, התנאים שמעיה ואבטליון היו מצאצאיו של סנחריב.

ראו גם

• מנסרת סנחריב
• מסע סנחריב בארץ ישראל
• ההגליות האשוריות

לקריאה נוספת

• ספר מלכים ב', פרק י"ח, וכן ספר דברי הימים ב', פרק ל"ב, וכן ספר ישעיהו, פרק ל"ו - ל"ט, סיפור שמופיע 3 פעמים בתנ"ך באופן נדיר.
• ספר מלכים ב', פרק י"ט

• A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012
• A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סנחריב בוויקישיתוף

• סנחריב, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יהודה איזנברג, סנחריב עולה על ירושלים, באתר דעת
• פרק 71 – דברי הימים: ויהיה הוא משתחווה בית נסרוך אלהיו – על רצח סנחריב בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
• סנחריב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סנחריב (מלך אשור), דף שער בספרייה הלאומית
• סנחריב, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: סרגון השני

המלך ממלכי אשור

הבא: אסרחדון

הקודם: מושזיב-מרדוך 693–689 לפנה"ס

מלך ממלכי בבל בתקופת השושלת העשירית האשורית 681-689 לפנה"ס

הבא: אסרחדון 681–669 לפנה"ס