צ'אקרה

צבעי שבע הצ'אקרות

צ'אקרה (פאלי: צ'אקה, טיבטית: קורלו, מלאית: קאקרה) היא מונח שמקורו בסנסקריט ומשמעותו גלגל, מעגל או עיגול, המתייחס למרכזים המצויים, לפי אמונות שונות, בגוף האדם. ספרות פילוסופית ורפואית ענפה עוסקת בצ'אקרות, ומיתוסים ואגדות רבות נכתבו על מהותן. הצ'אקרות משמשות כיסוד הסברי בתפישות פילוסופיות ודתיות העוסקות במניפולציה של כוח החיות של הגוף. כתבים עסקו בצ'אקרות בהודו העתיקה, ומאז הפכו חלק חשוב במיסטיקה המזרחית ובדתות המזרחיות. ראשיתה של התורה בהינדואיזם ומאוחר יותר בבודהיזם הטיבטי, משם נדדה לתרבויות אחרות בעולם. למונח "צ'אקרה" יש שימוש נרחב בתרבות העידן החדש וברפואה אלטרנטיבית.

כמה מאמינים מודרניים בצ'אקרות קמו כנגד דחיית מציאותיותן של הצ'אקרות והקביעה כי הן אלמנט תודעתי, וגרסו כי יש להן מיקום פיזי.^{[דרוש מקור]} הטענה הרווחת ביותר מנסה לזהות מקבילה פיזית לצ'אקרות במערכת הבלוטות מפרישות ההורמונים בגוף, בטיעון כי יש מקבילה בולטת בין התפקידים והתפקודים של בלוטות אלו והתפקידים והתפקודים של הצ'אקרות.^{[דרוש מקור]} עוד נטען כי יש הקבלה בין מיקום הרשת העצבית בעמוד השדרה ומיקום הצ'אקרות.^{[דרוש מקור]} אחרים גורסים חלוקה בין גוף לנפש, וסבורים כי התפקודים הפיזיים קשורים בבלוטות ההורמונים, ואילו התפקודים הנפשיים, כמו רגשות, מנטליות וחוויות רוחניות נמצאים בצ'אקרות.^{[דרוש מקור]} לאף אחת מהתאוריות הללו אין תימוכין מדעיים כלשהם.

אטימולוגיה

המילה "צ'אקרה" מוצאה בסנסקריט (cakram चक्रं), שם משמעותה "גלגל" או "עיגול", והיא מתייחסת לחפצים או מבנים עגולים. הסופר ההודי אפטה מספק 23 הגדרות של המילה צ'אקרם כשם עצם כמו כשם לדיסקוס, לגלגל של העוסק במלאכת הקדרות ועוד.^{[דרוש מקור]}

מהי צ'אקרה

התורות העוסקות בצ'אקרות גורסות כי הצ'אקרות הן מרכזים המצויים בגוף האדם שאחראיות על התודעה. לפי אמונות מיסטיות אלו יש בגוף האדם אלפי צ'אקרות, ששבע מהן הן הצ'אקרות העיקריות, שמקומן לאורך עמוד השדרה. מרכזים אלה מקבלים כוח חיות, מטמיעים אותו ומבטאים אותו בגוף בצורת פעילות נפשית או פיזית מסוימת. המחקר המדעי טרם גילה רמז כלשהו לקיומן של צ'אקרות, אך המאמינים בקיומן נוהגים להצביע, לעיתים, על הדמיון בין מיקום הצ'אקרות למיקום בלוטות הורמונים שונות בגוף. אמונה אחרת הקשורה בצ'אקרות, ומבוססת על גילוי אורכי הגל השונים באור, היא כי אור השמש הוא המקור לפעולתן, וכי כל צ'אקרה נטענת מצבע אחר של אור השמש.

המאמינים בצ'אקרות גורסים כי הן נמצאות ברטט מתמיד המסייע בקליטת ה'כוח' מהיקום, מהטבע, מאנשים ומחפצים, כחלק מהפראנה. ה'כוח' הנקלט על ידי הצ'אקרות מעובד, לפי האמונה, למה שנתפש בעיני אנשים כתחושות פיזיות ומנטליות ועובר במערכת הצ'אקרות כדי לשמש ביצירת חומרים פיזיים המועברים דרך הדם אל שאר חלקי הגוף. חלק מהמאמינים בצ'אקרות גורסים כי היעדר איזון בצ'אקרות הוא הגורם העומד מאחורי מגוון תופעות פסיכוסומטיות, כאבים ומחלות, והמתיימרים לרפא באמצעות השבת האיזון לצ'אקרות גורסים כי איזונן יביא אדם למצב של בריאות טובה ותחושה פיזית ונפשית טובה.

מודלים של צ'אקרות

מהעת העתיקה ועד היום פותחו מספר מודלים של מבני צ'אקרות. העתיק בהם הוא המודל הטנטרי בהינדואיזם. מודל זה הוא חלק מסדרת רעיונות מורכבים הקשורים באנטומיה אזוטרית, המובאים בסדרה של טקסטים הקרויים אגאמה או טנטרות. בטקסטים המוקדמים יש מערכות שונות של צ'אקרות ונדים (המקבילה ההודית למרדיאנים), אך עם הזמן התבלט מודל ובו שש או שבע צ'אקרות, שאומץ על ידי אסכולות יוגה שונות. מודל זה, שראשיתו במאה ה-11 לספירה, מציג קונדליני העולה למעלה דרך שבע הצ'אקרות עד לצ'אקרת הראש (או הכתר), ומאחד את האדם עם הצד האלוהי. בתפישה ההינדואיסטית, לכל צ'אקרה יש הברת גרעין, מנטרה משלה ואות באלפבית הסנסקריטי לכל עלה כותרת בצ'אקרה (עלה כותרת הוא חלק שממנו מורכבת הצ'אקרה. לכל צ'אקרה מספר שונה של עלי כותרת).

בווג'ריאנה, למרות מקורותיה בטנטרה ההינדואיסטית, פותחו מודלים שונים, ובהם מארבע עד עשר צ'אקרות, שלכל אחת מהן מספר חישורים (המקבילים לעלי הכותרת בהינדואיזם) שונים. בווג'ריאנה מושם דגש רב על צ'אקרת הלב, ובבודהיזם הטיבטי פיתחו מורי הלכה תאוריות הגורסות כי ליקוי בצ'אקרה זו גורם לאנשים לאבד קשר עם תחושות ורגשות. כשהתודעה ממוקדת בזכרונות העבר, גורסת אמונה זו, כוח החיות עובר לצ'אקרת הראש, על חשבון הלב. לעומת זאת, כשצ'אקרת הגרון תקינה, פיזור האנרגיה לצ'אקרות הלב והראש תקין והאדם יכול להימצא בקשר עם רגשותיו ותחושותיו האמיתיים.

בדת הבון הצ'אקרות הם מרכזים פראניים (המקבילה ההודית לצ'י), וכל אחת משש הצ'אקרות מקושרת לחוויית קיום אחרת. לכל צ'אקרה יש הברת גרעין (ביג'ה מנטרה), וזו נושאת תכונה טובה המצויה בצ'אקרה.

במודלים הסיניים נקרא כוח החיות "צ'י" והוא מתמקד במדיטציה הקרויה "המסלול המיקרוקוסמי" (ובשמו המסורתי, "לאסוף את האור"), כאשר במקום הצ'אקרות יש נקודות דיקור. כוח החיות במדיטציה זו שב למרידיאן קדמת הגוף וחודר אל הדן טיינים ומשם עובר ללב ועולה לראש.

מודלים של צ'אקרות פותחו גם במערב. אזכור מוקדם לצ'אקרות ניתן למצוא בספר "תיאוסופיה פרקטיקה" (1696) של יוהאן גיאורג גיטשל.^{[דרוש מקור]} המודל המזרחי המוכר במערב הוא מודל השאקטה של שבע הצ'אקרות הראשיות, שזכה לפופולריות בזכות הפירוש שהעניק ג'ון וודרוף (תחת שם העט ארתור אוולון) בספרו "הכוח הרשע" לטקסטים ההינדואיסטים "סאט צ'אקרה נירפונה" ו"פאדאקה פאנקאקה". רעיונותיו פותחו מאוחר יותר לתפישות התיאוסופיות המוכרות.^{[דרוש מקור]}. רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה, פיתח תאוריות משלו ביחס לצ'אקרות, וגרס כי הן משתנות עם השתנות האדם. שטיינר גם אימץ פרשנות יצירתית לכיוון הצ'אקרות ומראן, והכליא רעיונות השאובים ממשנתם של פרידריך ניטשה וגאורג הגל עם הפילוסופיה המזרחית. פרשנויות מודרניות יותר, כמו של פיטר קארלף הדני (ב"יומנו של נושא הטבעת"), אנודיאה ג'ודית (ב"גלגלי החיים"), זכריה סליג (ב"התעוררות הקונדליני"), ועוד^{[דרוש מקור]} העלו רעיונות משלהם לתוספות ושינויים במבנה הצ'אקרות, המצאות צ'אקרות חדשות או שינוי דגשים מסורתיים בתורת הצ'אקרות.

שבע הצ'אקרות העיקריות

התיאורים המובאים בהמשך הם המקובלות על המאמינים בתפיסת הצ'אקרות. ישנם הטוענים כי מיקום הצ'אקרות להלן אינו מדויק, ומשתנה במספר סנטימטרים מאדם לאדם.

צ'אקרת הכתר

סאהסררה, sahasrāra, सहस्रार - (היגוי: סא-הס-ר-רה) "פרח הלוטוס בעל אלף עלי הכותרת". נקראת גם צ'אקרת הראש.
צבעים - לבן, סגול, זהב ושקוף.
מיקום - כמה סנטימטרים מעל ראש האדם.
תפקוד עיקרי - חיבור לאלוהות ול"אנרגיות" האחראיות על הקיום. משפיעה על חוויית האהבה, על אינטואיציה ויכולת טלפתית, על מדיטציה ועל יכולת ריכוז. במישור הפיזי משפיעה על אזור המוח והכליות. אחראית גם על תפקוד מערכת העצבים.
יסוד - חלל או המקום בו שוכנת ה"אנרגיה" העיקרית.

צ'אקרת העין השלישית

אג'נה, आज्ञा ,ājñā - "מרכז הפיקוד". נקראת גם צ'אקרת המצח.
צבע - סגול עמוק, סגול כחול (אינדיגו).
מיקום - אמצע המצח, בין העיניים.
תפקוד עיקרי - אחראית על כוח המחשבה, על האינטואיציה ועל ראיית הנולד, ועל החיבור והאיזון בינם לבין ההגיון והלוגיקה. משפיעה גם על הזיכרון. במישור הפיזי משפיעה על הראייה, השמיעה, בעיות שונות במערכת האף והאוזניים, חום, מיגרנות וכאבי ראש. כמו כן משפיעה בנושאי בעיות שינה וחלומות. במצב מאוזן מסייעת בשחרור מפחדים.
יסוד - זמן.

צ'אקרת הגרון

וישודהא, विशुद्ध ,viśuddha - "מלא טוהר". צבע - כחול ותכלת.
מיקום - אמצע הגרון.
תפקוד עיקרי - משפיעה על התקשורת עם הסובבים אותנו ועם עצמנו, בכלל זה כושר התבטאות בכתב ובעל פה, יצירתיות, מקוריות וגם כנות ופתיחות. מהווה את מרכז ההבעה והתקשורת של הגוף והנפש. אחריותה הפיזית מתבטאת בגרון, במיתרי הקול, בבלוטת התריס ובחילוף החומרים בגוף. קשורה בראייה פנימית וראית הנסתר, דברים שלא נראים בעיניים הרגילות. חוסר איזון בה עלול להוביל לקולניות, חוסר שליטה עצמית, חוסר ביטחון ולנטייה לאי אמירת אמת.
יסוד - חיים.

צ'אקרת הלב

אנאהאטא, अनाहत ,anāhata - "התוף ההולם תמיד". נקראת גם צ'אקרת הריאות.
צבע - ירוק עמוק, ורוד.
מיקום - אמצע החזה, מעל הלב.
תפקוד עיקרי - מהווה את מרכז הרגשות של הגוף. אחראית על תחושות כגון אהבה, חמלה וסמפטיה. אחראית על התרעננות נפשית, פתירת בעיות מודחקות והתמודדות עם פחדים. במישור הפיזי שולטת על הלב, על מחזור הדם ועל מערכת החיסון. בנוסף, זוהי הצ'אקרה המחברת בין שלוש הצ'אקרות העליונות והשלוש הארציות ומשפיעה עליהן.
יסוד - אוויר.

צ'אקרת מקלעת השמש

מניפורה, manipūra, मणिपूर - "מרכז האש".
צבע - צהוב, כתום בהיר, ירוק בהיר.
מיקום - 3 אצבעות מעל הטבור. בהשפעתה פועלים כוח הרצון, עוצמת השליטה במהלך חיינו, יכולת קבלת החלטות והפעלת רגשות שליליים כמו כעס, טינה, קינאה ושינאה. כמו כן משפיעה על האיזון בין אופטימיות ופסימיות, תחושות מצפוניות ורגשות אשם וחרטה. שליטתה הפיזית מתבטאת באיברים פנימיים כדוגמת הלבלב, הכבד, הטחול, פנים הבטן, כיס המרה וחלקים מסוימים במערכת העצבים. שיבוש באנרגיה בצ'אקרה זו עלול לגרום לשינויים קיצוניים במצב הרוח, התקשות בקבלת החלטות, נטייה לדיכאון וחולשה פיזית.
יסוד - אש.

הערה חשובה: במערב נוטים לחשוב שצ'אקרה זו נמצאת באזור מקלעת השמש. הטעות נובעת משמה של הצ'קרה: "מרכז האש" שתורגם ל-"מקלעת השמש". "מקלעת השמש" (סולאר פלקסוס - Solar Plexus) הוא שם לטיני למערכת העצבים המסועפת הנמצאת באזור הסרעפת, הנקראת גם: Celiac Plexus (מקלעת הבטן).

צ'אקרת המין

סוואדהישטהאנה, Svādhiṣṭhāna, स्वाधिष्ठान. נקראת גם צ'אקרת העצה (סקרום) וצ'אקרת הטבור.
צבע - כתום.
מיקום - 3 אצבעות מתחת לטבור.
תפקוד עיקרי - צ'אקרה זו שולטת על היצירתיות ועל החשק המיני. משפיעה תכונות כגון אומץ לב, כח, התלהבות, וגם פחד, אכזריות, קנאה ועצלנות. תחומי הגוף באחריותה הם הכליות, שלפוחית השתן ואיברי הרבייה. חוסר איזון בה גורם לקשיים בקיום קשרים מיניים, עייפות פיזית ונפשית והזדקנות מוקדמת.
יסוד - מים.

צ'אקרת הבסיס

מולאדהרה - mūlādhāra, मूलाधार - "השורש". מכונה גם צ'אקרת השורש.
צבע - אדום, חום, שחור
מיקום - עצם הזנב (מעל איבר המין).
תפקוד עיקרי - אחראית על הקשר של האדם עם המציאות סביבו ועל אחיזתו בה. משפיעה על יצרים שורשיים ומולדים כגון הישרדות, רבייה, ורצון לחיות. השפעתה הפיזית באה לידי ביטוי בדם ובמערכת הדם, בכליות ובעמוד השדרה. בתחום הרגשי משפיעה על תחושות ביטחון ויוזמה, התגברות על חרדות ופיתוח כוח רצון ואומץ לב.
יסוד - אדמה.

ראו גם

• צ'י

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'אקרה בוויקישיתוף

• צ'אקרות באתר "צ'אקרה"
• צ'אקרות באתר "בדרך הרוח"
• מהן הצ'אקרות ומיקומן מאת אודי בילו
• דיאגרמת הצ'אקרות על הגוף (באנגלית)
• צ'אקרות, באתר "המסע אל עצמי"
• צ'אקרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צ'קרות, דף שער בספרייה הלאומית