קטסיפון
 | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח |
30 קמ"ר  |
| היסטוריה | |
| תרבויות |
איראן הגדולה |
| נבנה |
שנות ה־20 של המאה ה־2 לפנה״ס |
| מאורעות |
|
| מיקום | |
| מדינה |
 עיראק |
| מיקום | דרומית-מזרחית לבגדאד |
| קואורדינטות | 33°05′37″N 44°34′51″E / 33.093611°N 44.580833°E |
  | |
קְטֵסִיפוֹן (מיוונית: Κτησιφῶν, מפרסית אמצעית: 𐭲𐭩𐭮𐭯𐭥𐭭, תיספון; בארמית: ܩܛܝܣܦܘܢ, קְטֵיסְפּוֹן, לעיתים עם א' פרוסתטית; בערבית: طيسفون, טַיְסָפוּן) הייתה עיר הבירה של האימפריה הפרתית ושל האימפריה הפרסית-הסאסאנית אחריה, במשך למעלה משמונה מאות שנים. העיר הייתה ממוקמת בעיראק של היום, על גדת החידקל, כ-32 קילומטרים דרומית-מזרחית לבגדאד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר עלתה לגדולה עם האימפריה הפרתית במהלך המאה ה-1 לפנה"ס והייתה בירתם של רוב השליטים הפרתים. קטסיפון התפרשה על פני שטח של שלושים קילומטרים רבועים – יותר מפי שניים מרומא. מיקומה נבחר כדי לאפשר לפרתים (ולסאסאנים אחריהם) לבלום את ההתפשטות הרומאית בנקודת המפגש שבין המעצמות. המצביאים הרומאים מצידם ראו בה יעד חשוב וכבשו אותה חמש פעמים במהלך ההיסטוריה, שלוש מהם במאה ה-2 לבדה.
טראיאנוס היה קיסר רומא הראשון שכבש את קטסיפון, ב-116. רק שנה אחת לאחר מכן נאלץ יורשו אדריאנוס לכבשה בשנית. ב-164 היה זה הגנרל הרומאי אווידיוס קסיוס שנלחם בפרתים וכבש את קטסיפון, רק כדי לנטוש אותה לאחר שהושג הסכם שלום בין הפרתים לרומאים. ב-197 החריב הקיסר ספטימיוס סוורוס את העיר, הורה להרוג רבים מתושביה ולקחת כעבדים כ-100,000 מהם.
הסכסוך עם הרומאים חודש בסוף המאה ה-3 על ידי יורשיהם של הפרתים בפרס, הסאסאנים. הפרסים הצליחו להביס את צבאות גלריוס ב-295 בשערי העיר, אולם לאחר שנה שב גלריוס המושפל כדי לנצח את הפרתים ולכבוש את העיר, הפעם האחרונה שנכבשה על ידי צבא רומאי. גלריוס השיב את העיר למלך הפרסי נרסה, בתמורה לארמניה.
בשנת 363 יוליאנוס פלש לאזור, הרס את העיר הית וסמוך לחומות העיר קטסיפון נערך קרב בו ניצחו הרומאים את שאפור השני אך לא הצליחו להכריע את צבאו ולכבוש את העיר ותוך זמן קצר יוליאנוס עצמו נהרג.
לבסוף, ב-627 הכריע הרקליוס קיסר ביזנטיון את הסאסאנים וכבש את בירתם קטסיפון. הצבא הביזנטי עזב את העיר לאחר שמלכה הסכים לתנאים שהכתיב הרקליוס.
שקיעתה המהירה של קטסיפון הייתה תוצאה של הכיבוש האיסלאמי. העיר נפלה בידי הערבים ב-637 ובמאה ה-8 עבר מרכז הכובד המסחרי והפוליטי לבגדאד, הבירה החדשה מייסודם של בית עבאס.
העיר הבדיונית אסבאניר, זירת ההתרחשות של סיפורי אלף לילה ולילה, מבוססת ככל הנראה על קטסיפון.
במלחמת העולם הראשונה לחמו צבאות האימפריה העות'מאנית ובריטניה אלו באלו ליד חורבות קטסיפון, שם הצליחו העות'מאנים לבלום את התקדמותם של הבריטים לכיוון בגדאד, לגרום לנסיגתם ולבסוף לכניעתם לאחר המצור על כות ב-1915. למרות זאת ב-1917 כבשו הבריטים את כל שטחה של מסופוטמיה מידי העות'מאנים.
החדר בו שכן כס המלכות של המלכים הסאסאנים התנשא לגובה של כ-33 מטרים. כל שנותר היום מהפאר וההדר האגדי, היא הקשת של קטסיפון, שריד מאולם קבלת הפנים הגדול של הסאסאנים, השוכן בשטחה של העיר מדאאין. הקשת המרשימה הוזנחה במשך שנים רבות ועומדת כעת בסכנת התמוטטות.
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
|
ההיסטוריה | ||
|
ארכאולוגיה של המזרח הקרוב | ||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קטסיפון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קטסיפון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)