המלך ליר

המלך ליר
The Tragedy of King Lear

הצגת בכורה	1606
שפה	אנגלית

המלך ליר וקורדליה, פורד מדוקס בראון, 1848

המלך ליר (באנגלית: King Lear) היא טרגדיה מאת המחזאי ויליאם שייקספיר. המחזה נכתב כנראה בשנת 1605 והוצג לראשונה בשנת 1606. הוא שואב השראה מסיפור חייו של המלך ליר, המוזכר בספרו של ג'פרי ממונמות' "ההיסטוריה של מלכי בריטניה" ומהכרוניקות של רפאל הולינשד.

עלילה

לעת זקנה, מחליט ליר, מלך בריטניה, לחלק את הממלכה בין שלוש בנותיו ויורשותיו היחידות, בעודו בחיים. כך מנסה ליר למנוע סכסוך ירושה בין השלוש ובעליהן - גונריל הבכורה נשואה לדוכס אולבני, רגן לדוכס קורנוול ואילו קורדליה הצעירה טרם נישאה, אף כי מלך צרפת ודוכס בורגונדי מחזרים אחריה. ליר מחליט שכל בת תקבל אדמות בהתאם להצהרות האהבה שלה אליו. גונריל ורגן מכריזות כל אחת על אהבה עצומה לאביהן ומקבלות שליש ממלכה כל אחת אך קורדליה מסרבת לנסות להתחרות בחנפנות שמפגינות אחיותיה ומכריזה שהיא אוהבת את אביה לא פחות ולא יותר מחובה. בהתקף זעם, ליר משנה את חלוקת ממלכתו ומעניקה לגונריל ורגן בלבד, ואילו קורדליה מנושלת מן הירושה. האציל מקנט הגן על קורדליה, וגורש בשל כך מחצר המלוכה. דוכס בורגונדי עוזב בטענה שאם אינה יורשת, אין לו סיבה לשאתה. מלך צרפת נישא לה חרף נישולה: בשל יושרה, או מכיוון שהוא מתכנן לפלוש לאנגליה.

זמן קצר לאחר שליר מוותר על כס המלוכה, הוא מגלה שרגשותיהן של גונריל ורגן התקררו. הוא בא לארמונה של גונריל עם מאה אבירים, והיא מבקשת ממנו לדלל את הפמליה לחמישים אבירים בלבד (בטענה שהאבירים גסי רוח). בזעמו, הוא עוזב לארמונה של רגן, אך מכתב מגונריל הקדים אותו. הוא מתחיל להסביר לרגן את המצב כשגונריל מגיעה. רגן מסרבת להכניס גם חמישים אבירים, אך מסכימה לעשרים וחמישה. ליר פונה לרגן, בטענה שאהבתה אליו כפולה משל אחותה, אך גונריל אומרת לו שאין לו צורך אפילו בחמישה אבירים. רגן מוסיפה שאין לו צורך אפילו באחד. המלך ליר מסרב לוותר על אביריו ויוצא לעבר הסערה (המסמלת את סערת רגשותיו). האציל מקנט, חוזר מחופש למשרת קאיוס, ש"אינו אוכל דגים" (שייקספיר מתכוון לרמוז כי הוא פרוטסטנטי) ומוכן להגן על מלכו בכל מחיר.

עלילת משנה סובבת סביב האציל מגלוסטר ושני בניו, אדגר "הטוב" ואדמונד המרושע. אדמונד מעליל על אדגר - הבן החוקי של האציל - עלילות כזב, אשר כופות גלות על אדגר, במסווה של חולה נפש. אדמונד מעורב בפרשיות אהבים הן עם גונריל והן עם רגן. גלוסטר מגלה לאדמונד כי ברצונו להושיט עזרה למלך ליר, ואדמונד מגלה זאת לבעלה של רגן, הדוכס מקרונוול, כדי שימית את אביו והוא ירש אותו. הדוכס מקורנוול עוקר את עיניו של גלוסטר, אך משרתי הדוכס (אשר מתנגדים לאופן בו הוא מתעלל במלך ליר) מנסים להציל אותו ממוות. אחד המשרתים נהרג בידי הדוכס ורגן. גלוסטר מושלך לתוך הסערה, עיוור. אדגר, שחי חיי נווד במסווה של אדם מטורף, רואה את גלוסטר העיוור ויוצא לעזרתו, כשהוא מזועזע ממצבו של אביו. האציל אינו מזהה את קולו של בנו.

בתוך כך, גונריל ורגן רבות ביניהן על ליבו של אדמונד, בנו הלא-חוקי של האציל מגלוסטר. הן גם נאלצות להתמודד עם פלישה של הצבא הצרפתי, בהנהגת קורדליה, אשר מנסה להשיב את אביה לכס המלוכה. ליר וגלוסטר מגיעים לדובר (עיר נמל באנגליה); ליר במצב של תשישות נפשית, כשהוא מדבר לעכברים. גלוסטר מנסה לקפוץ מצוקי דובר הלבנים אך אדגר מונע זאת ממנו. גלוסטר פוגש את המלך. ליר נפגש עם קורדליה זמן קצר לפני הקרב בין אנגליה לצרפת. אחרי ההפסד הצרפתי, ליר שמח כי יחיה בכלא עם קורדליה, אך אדמונד מצווה על הוצאתם של השניים להורג. אדגר, עדיין בתחפושת, נלחם באדמונד ופוצע אותו. מתוך קנאה מרעילה גונריל את רגן ודוקרת את עצמה למוות עם פציעתו של אדמונד.

בשלב זה, מגלה אדגר את פניו לאדמונד ומספר לו כי האציל מגלוסטר מת. לאחר שהוא שומע על כך (ועל מותן של גונריל ורגן) מספר אדמונד על הכוונה להוציא להורג את ליר וקורדליה ונותן הוראות להמתיק את עונשם. הוראה זו מגיעה מאוחר מדי: ליר מופיע על הבמה עם גופתה של קורדליה בידיו, לאחר שהרג את המשרת שהוציאה להורג, ולאחר מכן מת בעצמו.

הסוף הקודר לא היה אהוב על הקהל ולפיכך הועלה המחזה על הבמות, החל מן המחצית השנייה של המאה ה-17 ועד אמצע המאה ה-19 עם סיום אופטימי שהתבסס על שכתובו של נחום טייט "ההיסטוריה של המלך ליר".

רשימת הדמויות

• ליר, מלך בריטניה
• מלך צרפת
• דוכס בורגונדי
• דוכס קורנוול, בעלה של רגן
• דוכס אולבני, בעלה של גונריל
• אלוף קנט
• אלוף גלוסטר
• אדגר, בנו של גלוסטר
• אדמונד, בנו הממזר של גלוסטר
• קורן, משרת חצר
• אוסוולד, משרת של גונריל
• גונריל, בתו הבכורה של ליר
• רגן, בתו השנייה של ליר
• קורדליה, בתו הצעירה של ליר
• השוטה
• איש זקן, מתגורר בנחלת גלוסטר
• רופא
• אדונים, כרוזים, מפקדים, אבירים בני-לוויה של ליר, רצים, חיילים, משרתים

הבדלי גרסאות

המחזה ראה אור במהדורת קוורטו ב־1608. ההבדלים בין מהדורה זו לבין הגרסה במהדורת הפוליו הראשונה (מ־1623) הם גדולים מאוד. בחלק מן המקרים מדובר בתמונות המכילות חומר שונה לחלוטין. בפוליו יש 115 שורות שאין בקווארטו, ובקווארטו 285 שורות (כולל תמונה שלמה בה עורך ליר לבנותיו משפט מדומה) שאין בפוליו. קיימים גם הבדלים בשימוש במילים, החלפת שורות, זהות הדוברים ועוד. הטקסט שנוהגים להשתמש בו במקרה של "ליר" הוא הכלאה בין הקוורטו והפוליו, שערך לואיס תיאובאלד ב־1733.

מקומו של "המלך ליר" ביצירה השייקספירית ותובנות ביצירה

המחזה "המלך ליר" חותם את הטרגדיות הבשלות של שקספיר. תחילתו קרובה לאווירה של "אותלו", חריפותו קרובה לזו של "טימון איש אתונה", וסופו פותח את הדרך ל"קוריולנוס" ולמחזות המאוחרים. זה המחזה האישי ביותר של שייקספיר יחד עם "המלט" ו"הסערה", ומחזהו הפיוטי ביותר. מבקרים רבים מחשיבים אותו לפסגת יצירתו של שייקספיר. כתב ויליאם הזליט: "הלוואי שהיינו יכולים לעבור על המחזה הזה, מבלי לומר עליו דבר. כל מה שנאמר לא יהיה ראוי לנושא, או אפילו למחשבותינו עליו. כל ניסיון לתאר את המחזה, או את השפעתו על השכל, אינו אלא גסות-רוח: ובכל זאת עלינו לומר משהו: - זהו המחזה הטוב ביותר של שייקספיר כי זה מחזה בו הוא הכי רציני". פרופסור ברדלי כתב: "המלך ליר" נראה לי כהישגו הגדול ביותר של שייקספיר, אולם לא נראה לי כמחזהו הטוב ביותר. מצאתי שאני שוקל את הדברים משתי נקודות מבט. מנקודת מבט של המחזה כדרמה, נראה לי, שלמרות שיש חלקים בהם הוא מדהים, הרי שהוא בבירור נחות יותר בכללו מ"המלט", "אותלו" ו"מקבת". כשאני מרגיש שהוא גדול יותר מכל אחד מהם, מצאתי שאינני מתייחס אליו רק כדרמה, אלא כשייך ליצירות כמו "פרומתאוס הכבול" או "הקומדיה האלוהית", ואפילו לסימפוניות הגדולות של בטהובן ולפסלים שבקפלת מדיצ'י".

במה עוסק "המלך ליר"? בסבל האנושי? באפסותו של האדם? במלחמה בין טוב ורע? בעולם שיצא מדעתו? בירידת הדורות? ביחסים בין אב ובתו? בהבדל הדק בין שפיות ושגעון? בצדדים הקשים של הזדקנות בעולם של צעירים? אולי ג'ון דאנבי היטיב לנתח את המחזה כששם לב שהמלה "טבע" מופיעה 48 פעמים במחזה במשמעויות שונות, המבטאות שתי הבנות שונות של המושג. האחת, זו של ליר וסיעתו, תפיסה של ימי-הביניים המבוססת על הגינות, מוסר וסדר, בה האדם קיים למען חברה. השנייה, זו של אדמונד וסיעתו, תפיסה רנסאנסית אינדיבידואלית המבוססת על עזות, אינטרסים ושאיפה לחופש, בה החברה קיימת בשביל הפרט. אם הדברים נכונים, אזי אפשר למצוא את הניצנים של "המלך ליר" במחזה המוקדם "ריצ'רד השני".

המחזה "סימבלין" הוא מעין תשובה רומנטית לשאלות הגדולות של "המלך ליר". גרווינוס השווה את "המלך ליר" ו"סימבלין" של שייקספיר ל"איליאדה" ו"אודיסיאה" של הומרוס. אחרים סוברים שהמחזה "אגדת חורף" עונה תשובה אופטימית לפסימיות של "המלך ליר".

לקריאה נוספת

• ויליאם שכספיר, המלך ליר, תורגם מאנגלית לעברית על ידי שמואל ליב גרדון, הוצאת תושיה, ורשה תרנ"ט
• אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006, פרק יב - המלך ליר: ללמוד שיגעון, ללמוד למות, עמ' 166-157.
• גאורג ברנדס, טרגדיות שקספיר: המלט, מקבת, אותלו, ליר, עברית: מאיר איילי, הוצאת תרבות וחינוך, 1968.
• נילי כהן, משפטים ומילים - החיים בין משפט לספרות, ידיעות ספרים, 2022, הפרק "ממלכה תמורת אהבה", עמ' 129–147.

קישורים חיצוניים

• לקריאת הספר המלא באתר פסיק הספרייה הדיגיטלית (פתוח חינם לסטודנטים וחוקרים)
• המלך ליר, באתר "שקספיר – מימין לשמאל" - אוסף דן אלמגור
• המלך ליר (אנגלית)
• גרסאות שונות של המחזה (אנגלית)
• ויליאם שייקספיר, המלך ליר, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'"
• המלך ליר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)