אפולוניה
 | |
| חורבות המצודה הצלבנית; הגשר בתמונה אינו גשר הכניסה, אלא סוללה מלאכותית שהושארה בעת החפירות הארכאולוגית | |
| שמות נוספים |
תֵּל אַרְשָׁף ארסוף |
|---|---|
| מידות | |
| גובה מעל פני הים | 5 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות |
התרבות הפיניקית התרבות הצלבנית |
| תקופות |
התקופה הפרסית בארץ ישראל התקופה ההלניסטית בארץ ישראל התקופה הרומית בארץ ישראל תקופת ממלכת ירושלים |
| עשוי מ | כורכר |
| ננטש | מרץ 1265 |
| מאורעות |
|
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | הרוס חלקית |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 32°11′43″N 34°48′24″E / 32.1952°N 34.8068°E |
|
(למפת נתניה רגילה)   אפולוניה  | |
 | |
| מפת קרב ארסוף שהתרחש ב-7 בספטמבר 1191 | |
  | |
אַפּוֹלוֹנְיָה־אַרְסוּף (גם תֵּל אַרְשָׁף) היא מצודה עתיקה ועיר ששרידיה נמצאים במישור החוף על מצוקי הכורכר בשרון הדרומי, ממערב לשכונת נוף ים בהרצליה, בקרבת סידנא עלי של ימינו. המקום הוכשר לביקורי מטיילים והוקם במקום גן לאומי.
תולדות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר ארשף הוקמה בראשית התקופה הפרסית (המאה ה־6 עד המאה ה־4 לפנה"ס) על ידי הפיניקים, ונקראה על שם רשף, אל הסער והמלחמה הפיניקי. המקום נכלל בתחומי השפעתה של העיר צידון, שקיבלה את אזור השרון לניהולה מידי השלטון הפרסי כפי שמוזכר בכתובת אשמונעזר. היישוב הפיניקי שהתקיים במקום בתקופה זו עסק ביצור צבע הארגמן וקיים קשרי מסחר עם האזור הים האגאי ויוון.[1] יש המשערים שיישובם של ארשף ותל מיכל בקרבה כה גדולה הוא ביטוי של התחרות בין צידון לצור ביישוב המוגבר בדרום פיניקיה בתחילת התקופה הפרסית, כאשר ארשף הייתה עיר חסות צידונית ותל מיכל הייתה צורית.[2]
בתקופה ההלניסטית המשיך היישוב במקום להתפתח. בתקופה זאת נכללה העיר בתחומי השליטה של הממלכה הסלאוקית, והעיר שימשה כנמל ומעגן עבור ספינות ששטו בין יפו לדור, הנמלים המוגנים היחידים באזור. האוכלוסייה הנוכרית בעלת הנטיות ההלניות שהרכיבה את המארג הדמוגרפי המקומי הביאה לשינוי שם האתר מ"אַרְסוּף" (שם שמי) ל"אַפּוֹלוֹנְיָה" (שם יווני). שני האלים רשף ואפולו היו מזוהים זה עם זה.
בתקופה הרומית גדלה העיר והתפתחה. היישוב הפך למרכז עירוני לאזור כולו, והעיר הייתה נקודת היישוב הגדולה בין יפו לקיסריה על דרך החוף. בשנת 113/4 נפגעה העיר ברעידת אדמה, אך שוקמה במהירות. בתקופה זאת הוקם במקום נמל, והעיר עסקה במסחר ימי עם איטליה וצפון אפריקה.
בתקופה הביזנטית המשיכה העיר לגדול ושמה שונה לסוזוסה (שם שפירושו עירו של הפודה). במאה החמישית והשישית הייתה העיר היישוב הגדול בשרון, אחרי קיסריה. בעיר הייתה כנסייה גדולה והתגוררו בה נוצרים רבים, לצד אוכלוסייה שומרונית גדולה (ייתכן שאחת המסורות השומרוניות שזיהתה במקום את קבר עלי הכהן מקורה בתקופה הביזנטית). בעיר התפתחה תעשיית זכוכית, ושטחה בתקופה זאת הגיעה ל־280 דונם. בתקופה זאת הייתה העיר עיר פרזות (כלומר לא מוקפת חומה).
ב־640 נכבשה העיר בידי המוסלמים. העיר בוצרה והוקפה חומה בעקבות התקפות חוזרות ונשנות בידי הציים הביזנטיים מן הים כפי שהדבר מתבטא בתיאורו של מוקדסי (ראה סידנא עלי). שטח העיר הצטצמם ל־90 דונם וכך גם גודל הנמל. בתקופה זאת הוקמו שווקים גדולים ותעשיית קדרות מפותחת. ב־809, בעקבות מותו של הח'ליף הארון א־רשיד, נערכו פרעות בקהילה השומרונית המקומית ונהרס בית הכנסת שלה.
ב־1099 לאחר כיבוש ירושלים צרו הצלבנים על ארסוף, אך נכשלו. ב־1101 נכבשה ארסוף על ידי הצלבנים בראשות בלדווין הראשון שנעזר בצי אוניות מג'נובה. במאה ה־12 הפכה ארסוף לאחוזה פאודלית בשם "אַרְסוּר" (Arsur), ושליטה היה ז'אן הראשון מארסור (Jean I, seigneur d'Arsur; 1168–1198). בעקבות המפלה הצלבנית בקרב קרני חיטין בשנת 1187 הייתה ארסוף תחת שליטה מוסלמית במשך ארבע שנים, וביצוריה נהרסו. ב־7 בספטמבר 1191 נערך בסמוך ליער ארסוף (יער האלונים שהיה באזור) קרב גדול בין ריצ'רד לב הארי לצלאח א־דין. הקרב הסתיים בניצחון צלבני, שקיים את הממלכה במשך העשורים הבאים.
החל מ־1207 החליפה ארסוף אדונים צלבניים רבים. ב־1241 בוצרה העיר, נבנתה מצודתה הגדולה והוקם בה נמל חדש. ב־1261 עברה העיר ומבצרה לרשות מסדר ההוספיטלרים. במרץ 1265 עלה הסולטאן הממלוכי ביברס בראש צבאותיו על העיר, ולאחר 40 ימי מצור היא נפלה. ביברס הרס את חומותיה ואת מבצרה, והיא נותרה מאז שוממה.[3]
הנזיר הפרנציסקני אז'ן רוז'ה ביקר בארסוף במחצית הראשונה של המאה ה־17 ודיווח כי זהו כפר גדול המאוכלס מוסלמים, יהודים ויוונים. זוהי העדות היחידה ליישוב יהודי באפולוניה.[4][5]
בכפר שמריהו נתגלו ב־1962[6] מאות מערות קבורה, שמאמינים כי שימשו את תושבי אפולוניה.[7]
ארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגן הלאומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות השבעים והתשעים נערכו בתחומי האתר חפירות ארכאולוגיות שנוהלו על ידי פרופ' ישראל רול ואיתן אילון;[8] מאז מנוהלות החפירות על ידי פרופ' אורן טל מאוניברסיטת תל אביב. במסגרת החפירות נחשפו חלקים נרחבים מהעיר, והאתר הוכשר לביקורי מטיילים והוכרז כגן לאומי ושביל ישראל עובר למרגלותיו. הסיור בגן הלאומי מתבצע לאורך שני שבילים קצרים – אחד העובר לאורך קו מצוק הכורכר, והשני (למתקשים בהליכה) עובר דרך מרכז הגן.
שרידים תת־ימיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי עבודתה של ד"ר אווה גרוסמן, באפולוניה קיימת מעגנה קטנה ולא נמל. בסקר תת־ימי שבוצע בסוף שנות ה־90 כחלק מעבודת המאסטר שלה, מיפתה ד"ר גרוסמן את השרידים התת־ימיים שנמצאים בשמורת החוף. עקב השינויים שחלו בתנועת המים והחול, נחשפו בים שרידים חדשים שכללו כלי שיט וסחורות כדוגמת אבני ריחיים מבזלת ותותח ברזל.
מטמון זהב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחצית 2012 חשפה משלחת חפירות משותפת לאוניברסיטת תל אביב ולרשות הטבע והגנים מטמון מטבעות זהב בתוך כלי חרס שבור מתחת למרצפות אחד החדרים במבצר. המטמון מכיל מטבעות ממלוכים רבים ומתוארך למאה ה־13[9] חלק מהמטבעות הם מהתקופה הפאטימית וחלקם מהתקופה האיובית.
התמוטטות מצוקי הכורכר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפולוניה בנויה על רכס הכורכר המערבי מבין שלושה לאורך מישור החוף שעובר תהליך בלייה מואץ ובחלקו גולש לים. בבדיקה שנערכה על ידי רשות העתיקות[10] הסתבר באמצעות צילומי אוויר ותצפיות שבוצעו לאורך החוף ובקרקעית הים, כי חלה נסיגה משמעותית בקו החוף והחל תהליך מואץ של הרס המצוק החופי, בין השאר עקב בניית מרינה הרצליה. תהליך נסיגת קו החוף באפולוניה, משותף גם לאתרים ארכאולוגיים אחרים של ערי חוף בים התיכון כדוגמת קיסריה ואשקלון. יש הטוענים שבקצב הנסיגה הנוכחי ולאור התחזיות לעלייה במפלס הים העולמי, בתוך כ־10–20 שנה ייעלמו חלק ניכר מערי החוף העתיקות של ישראל. רשות העתיקות פועלת לשיפור המצב באפולוניה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, עיריית הרצליה ואוניברסיטת תל אביב.
זיהום קרקע מי תהום וים באפולוניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצמוד לגן הלאומי אפולוניה, פעל במשך עשרות שנים מפעל של תע"ש שייצר בין השאר חומרי נפץ. המפעל הביטחוני נסגר בשנת 1995 והותיר אחריו זיהום קרקע. פעולות ראשונות של סקר קרקע בוצעו כבר בסוף שנות ה־90' ומושלמות בשנת 2016–2017 במסגרת שיקום הקרקעות המזוהמות של המדינה. נראה כי הזיהום זלג למי התהום ולמי הים וחופי רחצה סמוכים סגורים לרחצה בהוראת משרד הבריאות.[11]
תוכניות הבנייה באפולוניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור אפולוניה נחשב לאחד מן האזורים המבוקשים למגורים במרכז הארץ, ובשנים האחרונות קיימות תוכניות לבניית 2,687 יחידות דיור באזור במסגרת תוכנית המכונה תמ"ל 1004/א. תוכנית זאת נתקלה במספר קשיים, המרכזי מביניהם הוא העובדה שחלק ממי התהום ומהקרקעות במתחם מזוהמים עקב הפעילות של מפעל תע"ש בעבר.[12] לאחר מספר דיונים בערכאות שונות, כאשר בתי דין הפכו זה את פסק דינו של זה שלפניו, ביוני 2020 קיבל בית המשפט העליון את עתירתם המשותפת של ארגון אדם טבע ודין, עיריית הרצליה ותושבים, וקבע כי יש לאפשר דיון נוסף בתוכניות הבנייה באזור אפולוניה, לאור סקר סיכונים שיש לבצע באזור כדי לוודא כי הוא אכן ראוי למגורים וכבר איננו מהווה סכנה לבריאות הציבור.[13] משום שסקר הסיכונים לא בוצע, נקבע כי יש לבטל את אישור תוכנית הבנייה.[14] ב־12 ביולי 2021 הודיע ראש הוותמ"ל על ביטול התוכנית.
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
שער העיר הצלבנית אפולוניה (ארסור) -
מבצר אפולוניה – תמונה מצפון -
החפיר של מבצר אפולוניה, ניתן לראות את שרידי הגשר שעבר מעל החפיר -
נמל המבצר הצלבני באפולוניה -
מבצר אפולוניה מהדרום, ניתן לראות את ההתמוטטות של המצוק -
מבצר אפולוניה מהמערב, ניתן לראות את ההתמוטטות של המצוק -
החוף צפונית לנמל הצלבני באפולוניה, ניתן לראות את הזיהום ממפעל התע"ש שהיה באזור -
תצפית באפולוניה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאומי אפולוניה
- יום שדה "לחופו של ים", מנהל חברה ונוער, אגף של"ח וידיעת הארץ
אפולוניה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- אוניברסיטת תל אביב, גת מהתקופה השומרונית התגלה בחפירות אפולוניה־ארשוף, באתר הידען, 8 בספטמבר 2009
- אורן טל, הנקרופוליס של אפולוניה, באתר של אוניברסיטת תל אביב (באנגלית)
- ניר חסון, אוצר זהב, מהגדולים שנמצאו אי פעם בישראל, התגלה במבצר אפולוניה, באתר הארץ, 8 ביולי 2012
- עדי חשמונאי, נכנע לכוחות הטבע: חלק ממבצר אפולוניה קרס אל הים, באתר nrg, 11 בפברואר 2013
- הרצאה מצולמת של הארכאולוג החופר פרופ' ישראל רול, אוניברסיטת תל אביב
- סעודה אחרונה באפולוניה, הוצאת מוזיאון הארץ 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Roll, I., Tal, O. and Fisher, M. 1999. Apollonia-Arsuf: Final Report of the Excavations
- ^ יפתח שלו, בין דור הצורית לאשקלון הצידונית: דפוסי יישוב בפיניקיה הדרומית בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה לג, 2018, עמ' 238
- ^ רול, י', טל, א', ווינטר, מ'. 2007. מפגש הצלבנים והמוסלמים בארץ ישראל: השתקפותו בארסוף, בסידנה עלי ובאתרי חוף.
- ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 334, הערה 19.
- ^ אתר בית המכירות "קדם"
- ^ ישעיהו אביעם, רצפת פסיפס לבנה נתגלתה ב"נקרופוליס" של כפר־שמריהו, מעריב, 14 ביולי 1949.
- ^ Tal, O. 1995.Roman-Byzantine cemeteries and tombs around Apollonia. Tel Aviv Vol. 22
- ^ רול, י' ואיילון א' 1989. אפולוניה ודרום השרון
- ^ נמצא אוצר זהב גדול במבצר אפולוניה
- ^ אתר אפולוניה, רשות העתיקות
- ^ הזיהום מאתר תע"ש אפולוניה ממשיך להתפשט בחופי הרצליה, באתר infospot.co.il, יולי 2017
- ^ אלה לוי-וינריב, העליון: אור ירוק לתוכנית אפולוניה לבניית 2,687 יח"ד בהרצליה, באתר גלובס, 26 ביוני 2019
- ^ גיא נרדי, הירוקים ניצחו: תוכנית הבנייה באפולוניה תועבר לדיון נוסף בעליון, באתר גלובס, 17 ביוני 2020
- ^ ניצחון לסביבה: בג"ץ ביטל את תוכנית אפולוניה שבגוש דן, באתר ynet, 6 במאי 2021
