תל שקמונה
 | |
| תל שקמונה, דצמבר 2010 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| קואורדינטות | 32°49′30″N 34°57′19″E / 32.8249°N 34.9553°E |
|
(למפת חיפה רגילה)   תל שקמונה | |
  | |
תל שִׁקְמוֹנָה (בערבית: תל א-סמכ, בתרגום "תל הדגים") הוא תל קדום השוכן על חוף הים במערב העיר חיפה מול שכונת עין הים, ומדרום לשכונת בת גלים וצמוד לפארק הכט. שטחו של התל כשמונה דונם וגובה הנקודה הגבוהה ביותר בתל לפני התחלת החפירות היה 12.74 מטרים מעל פני הים.[1]
מקור שמו של התל אינו ידוע, אולם מקובל לחשוב שהוא נגזר מעץ השקמה, או מעץ התות השחור שהובא לאזור מאיראן ופריו נקרא Sycamina ביוונית.[2] הועלתה גם הסברה כי ייתכן ששם האתר נקרא על שמו של האל שׁוּקָמוּנָה (Shuqamuna), האל הראשי של הכשים ששלטו בבבל במאות 12-16 לפנה"ס. שוקמונה נחשב למקבילו של נרגל, אל השאול המסופוטמי. זמנו של הקבר החיקסוסי בתל שקמונה חופף לתקופת שלטון הכשים בבבל, ויש חוקרים שגורסים כי האל הכשי שוקמונה הגיע לכנען ביחד עם הלוחמים החיקסוסים, אשר העניקו לאתר את שמו.[3]
בתאריך 26 באוקטובר 2008 הוכרזו שמורת טבע שקמונה וגן לאומי שקמונה. התל הוא חלק מהגן המשתרע על שטח של 73.3 דונם, ונמצא בתוך השמורה המשתרעת על שטח של 1,677 דונם.[4]
חלק מהממצאים מהאתר מוצגים לציבור במוזיאון הימי הלאומי בחיפה. סמוך לתל שוכן כיום המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה של החברה הממשלתית לחקר ימים ואגמים לישראל.
באוגוסט 2021 הכריזה עיריית חיפה על כוונתה לניקוי ושיקום האתר.[5]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופת הברונזה המאוחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]שקמונה נושבה ככל הנראה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת, במאה ה-15 לפנה"ס. חלק מהחוקרים טוענים כי שקמונה הוקמה תחילה בידי המצרים כבסיס צבאי עורפי לבסיסם המרכזי בבית שאן שהתאזרחה עם השנים. בין אם הייתה שקמונה בראשית קיומה בסיס צבאי, או בין אם לא, על ההתיישבות באותה תקופה מעידים ממצאים ארכאולוגיים רבים שנחשפו באתר הכוללים, בין היתר: מבנה ובתוכו מספר רב של כלי חרס וקנקנים ששימש כמחסן וחפצים רבים מייצור לא מקומי ובהם פסלוני אלים וכלי הקשה מוזיקלי, עשוי שנהב מתוצרת מיצרית ועליו מופיעה דמות האלה חתחור, שעץ השקמה הקטן (הסיקמור) היה האטריבוט שלה. כמו כן נחשפו כלי חרס רבים שמקורם בקפריסין, יוון ומסופוטמיה.[6] ממצא נוסף מהתקופה הוא חותם מטין ובו מופיע שמו של פרעה סתי הראשון.[7] החוקרים סבורים כי ממצאים אלה ורבים אחרים מרמזים כי תושבי המקום עסקו במסחר ימי. עם זאת, מקומה של שקמונה לא אפשר בניית נמל בצמוד לעיר (מסיבת היותה ממוקמת על קו חוף סלעי). נמלה של שקמונה שכן ככל הנראה כ-2 ק"מ דרומית לעיר, בסביבות חוף הכרמל של היום. פרט לסחר הימי, אשר היווה את עיקר פרנסת תושבי עיר, עסקו תושבי שקמונה בחקלאות. על כך מעידים שרידים שהתגלו במישור סביב התל.[8]
ד"ר יוסף אלגביש, חופר האתר מטעם מוזיאון חיפה לאמנות עתיקה, העלה סברה כי בשל ריבוי כלי הפולחן שנמצאו במקום, שימשה שקמונה בתקופת הברונזה המאוחרת כאתר פולחן מקומי בשל קרבתה אל ראש הכרמל, המוזכר בתעודות מצריות מתקופת תחותמס השלישי כ'ראש קודש'.[9]
תקופת הברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב הכנעני במקום חרב בשלהי המאה ה-13 לפנה"ס מסיבות שאינן מובנות כיום, ונושב מחדש רק בתקופה הישראלית.
המתיישבים הראשונים בתקופה זו היו ככל הנראה פיניקים, אולם לאחר כמאה שנים חרב היישוב הפיניקי, ככל הנראה בעקבות כיבושי דוד המלך באזור עכו ודור.[10] חרף החורבן, שוקמה העיר במהרה והוקפה בחומת סוגרים עם שער יחיד הפונה צפונה. מתקופה זו נחשפו בתי בד, מחסנים ובתי מגורים ובהם שלל קנקנים וכלי חרס מקומיים ומיובאים. ממצא מיוחד מהתקופה כולל קנקן ועליו רשום בכתב עברי 'למלכאל', אשר לדעת ד"ר אלגביש היה אחד הפקידים האחראיים על המחסנים. השערה נוספת, אותה העלה ד"ר אלגביש, ניסתה להסביר את סיבת ביצורה של שקמונה. לטענתו, בניית חומת הסוגרים התבצעה בתקופת מלכותו של שלמה בעקבות הפיכתה של שקמונה ליישוב ספר כתוצאה ממסירת אזור עמק זבולון לחירם מלך צור (מלכים א', ט', י"א-י"ג). כתוצאה מכך נקבע הגבול בין ממלכת ישראל לצור בסביבות נחל קישון ושקמונה הפכה לעיר הקיצונית ביותר בנפת דור, הידועה כאחת מ-12 המחוזות של שלמה.[11] גם יישוב זה לא האריך ימים וחרב בשריפה עזה במאה ה-10 לפנה"ס במהלך מסע המלחמה של שישק פרעה מצרים בשנת 925 לפנה"ס.
היישוב נושב בפעם השלישית במאה ה-9 לפנה"ס ושימש במשך למעלה ממאה שנים כמרכז תעשיית השמן באזור כולו. ממצאים רבים תומכים בהשערה זו: מכלול של שלושה בתי בד, מחסנים רבים לאגירת קנקני שמן, מתקני כבישה ואף ממגורה בה נמצאו שרידים של זיתים מפוחמים. בנוסף לתעשיית השמן הענפה שהתפתחה בתקופה ההיא בשקמונה, שגשגה במקום גם תעשיית צבע הארגמן, וזאת הודות לאוכלוסיית הארגמונים שהיו נפוצים בעבר בחוף הים באזור שקמונה. אולם הממצא הנפוץ ביותר מתקופת ממלכת ישראל הוא דווקא שלל צלמיות חרס, אשר שימשו לפולחנים דתיים (צלמיות של פרשים, האלה עשתרת ושל נשים שמנגנות בתוף מרים). לדברי ד"ר אלגביש, אין הדבר מפתיע שכן בתקופת בית עמרי התחזקה השפעת ממלכת צור באזור הר הכרמל (סיפור מאבק אליהו הנביא בנביאי הבעל) וצפוי היה שאלמנטים פגניים יחלחלו לפולחן הישראלי.
שקמונה חרבה בשנת 738 לפנה"ס במהלך מסע המלחמה של תגלת פלאסר השלישי מלך אשור. אולם שוב, כמו לאחר החורבן הקודם, שוקמה העיר ונבנתה מחדש מיד לאחר הכיבוש האשורי וגלות ממלכת ישראל. שקמונה נושבה על ידי תושבים שהוגלו לארץ ישראל בידי האשורים, תושבים שתחום עיסוקם המרכזי חזר להיות מסחר ימי. על כך מעיד עיצוב קנקנים חדש עם ידיות מיוחדות שנועדו לשינוע על גבי אוניות סוחר.
בתקופה האשורית, שימשה שקמונה כעיר גבול צפונית החוצצת בין פחוות דור לממלכת צור. אך גם יישוב זה לא האריך ימים וחרב במאה ה-7 לפנה"ס וככל הנראה לא היה מיושב לכל אורך הכיבוש הבבלי.
התקופה הפרסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שקמונה נושבה בפעם נוספת לאחר הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל על ידי הפיניקים מצור, היות שמישור החוף הישראלי חולק בין ממלכת צור וצידון והיישובים באזור חיפה של היום הועברו לשליטת אנשי העיר צור. הפיניקים, שקבעו את מושבתם במקום, עסקו בהפקתו ובעיבודו של צבע הארגמן (את שרידי המתקנים ניתן לראות עד היום מדרום לתל), במסחר ימי ובדייג אשר חיזקו את כלכלת העיר, דבר שהביא להרחבתה של שקמונה למישור שלמרגלות התל ולגידול במספר תושביה. מהתקופה הזאת נחשפו בתל, פרט למתחם בתי הבד, רובע מגורים מתוכנן הכולל רחובות מרוצפים ומערכת לניקוז מי הגשמים. בתוך מבני המגורים נחשפו שלל כלי חרס, תכשיטים וכלי נשק שהמיוחדת מכולם היא חרב ברזל הדומה בצורתה לחרבות הלוחמים הפרסיים המוצגים בתבליט ארמון המלכים בבירת הממלכה - שושן. בתקופה הזו נבנתה על שרידי היישוב הקודם מצודה, שהתקיימה עד סוף התקופה הפרסית, שבין שרידיה התגלה מרתף קנקני יין ומטמון מטבעות כסף וברונזה.[12]
התקופה ההלניסטית והרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב בשקמונה המשיך להתקיים ברציפות (על אף רעידת האדמה החזקה שפקדה את האזור במאה ה-5 לפנה"ס) גם בתקופה ההלניסטית. בשנת 102 לפנה"ס סופחה נפת דור, אשר בתחומה נכללת שקמונה, לממלכת החשמונאים ובמקום נבנתה מצודה נוספת. המצודה נבנתה ככל הנראה בעקבות המצור שהושם על ידי אנטיוכוס השביעי על דור[13] (מקבים א', ט"ו, י'-י"ד). המצודה חרבה ככל הנראה בשנת 132 לפנה"ס וממנה נותרו כיום רק מחסנים, בהם התגלו אמפורות ליין ומטבעות שנשאו את שנת 132 לפנה"ס, ומכאן נבעה ההשערה כי המצודה חרבה בשנה הנזכרת לעיל. עם זאת שקמונה נשארה תחת השלטון החשמונאי עד לשנת 63 לפנה"ס, עת נכבשה בידי הרומאים.
בתקופה הרומית נבנתה המצודה מחדש ואף הורחבה. המצודה שימשה בעת המרד הגדול ובמרד בר-כוכבא כחלק ממערך ההגנה הרומאי בצפון הארץ. לקראת סוף התקופה הרומית ננטשה המצודה ועליה נבנו מבני מגורים. הממצא המשמעותי מאותה התקופה כולל מספר אבני בליסטרה, שנמצאו בתוך אחד המבנים. הממצא מעיד, ככל הנראה, על חורבן העיר שהתרחש לאחר מרד גאלוס בשנת 351 לספירה.[14]
התקופה הביזנטית והכיבוש הערבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית התקופה הביזנטית התקיים בתל א-סמכ (פורפיראון) יישוב נוצרי, שהוקם באמצע המאה ה-4 לספירה, והתחזק במאה ה-6 לספירה. בתקופה זו מגיע שטח היישוב לשיאו לכדי 80 דונם במישור שלרגלי התל.[15] בשטח הכפר/עיירה נבנו, פרט למבני המגורים, מערכת ניקוז וביוב, בתי מלאכה וכנסייה.
ממצאים ארכאולוגיים מהתקופה חשפו רובעי מגורים עם רצפות פסיפס, וילה מפוארת בראש התל, מתקנים תעשייתיים, מבנה של מנזר וכנסייה עם רצפות פסיפס רבות ולוחיות מעוטרות בצלבים מברונזה. סך הכל נחשפו בשקמונה למעלה מ-50 רצפות פסיפס המעוטרות בעיקר בדגמים הנדסיים ודגמי צמחים, כגון עצים ותלתנים ופירות כגון אתרוגים, תפוחים ואשכולות ענבים וכן גביעים.[16] בשני חדרים צמודים לאולם המרכזי של המנזר נמצאו כתובות ביוונית באחת מהן נכתב :”המקום הזה הוא של הימים המאושרים (או הטובים)”, כתובת אחרת הזכירה אדם בשם "אבגניוס" (או אנטוניוס) שזהותו לא ידועה. ברצפת הכנסייה נמצאה כתובת ”מבורך הבונה” המקום היחיד בו נמצאו בפסיפסים מוטיבים מעולם החי היה בשרידי המנזר, ברצפת הפסיפס הופיעו עיטורים של צמדי שלווים ויונים. ריבוי רצפות הפסיפס ואחדות העיטורים הוביל מספר חוקרים לטעון כי פעלה במקום סדנה לייצור פסיפסים, בדומה לסדנאות שפעלו באותה תקופה ברחבי הארץ, כגון: עזה, ירושלים, ציפורי ובית שאן.[17]
שקמונה חדלה מלהתקיים בשלהי המאה ה-6 לספירה או ראשית המאה ה-7 לספירה, עוד בטרם לכיבוש המוסלמי, מסיבה שאינה ידועה.
שקמונה באזכורים יהודיים ונוצריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שקמונה אינה מוזכרת בתנ"ך, והיא מוזכרת לראשונה בכתביו של יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים י"ג, 332) שבחר לקרוא לה בשמה היווני "סיקאמינוס". הוא מספר על קורות המלחמה במקום בין תלמי לתירוס מלך מצרים, לבין אלכסנדר ינאי שצר באותה תקופה על עכו. שקמונה נזכרת פעם נוספת בתלמוד הבבלי ובקרב נוסעים נוצריים. ממקורות אלו ניתן להתרשם מהקהילה היהודית הגדולה ששגשגה במקום לצד אוכלוסייה נוצרית. הנוסע הנוצרי אנטונינוס מפלקנטיה (570-560) מציין את שקמונה "כעיר של יהודים".[18]
החפירות בתל
[עריכת קוד מקור | עריכה]החפירות הראשונות בתל ובסביבתו נערכו כבר בשנת 1939 על ידי מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי. במסגרת חפירות אלו נחשפו קפלה ורצפת פסיפס מהמאה ה-6 לספירה. עונת חפירות נוספת התקיימה בין השנים 1963–1979 על ידי משלחת של מוזיאון חיפה לאמנות עתיקה בראשותו של ד"ר יוסף אלגביש (שאף כתב על כך רשות העתיקות, באתר web.archive.org, 2007-09-27), ועל ידי משלחת נוספת שחפרה במקום בשנת 1994.
מלבד הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו בתל עצמו, מזרחית לו ואף ממזרח לכביש 2 נחשף בית הקברות של שקמונה, הכולל מערכת של 22 מערכות קבורה חצובות על צלע הכרמל, סמוך למונומנט העוגן המוצב כיום על סלע. 21 מתוכן מתוארכות לתקופה הרומית והביזנטית, בעוד מערכת קבורה אחת מתוארכת לתקופת הברונזה המאוחרת.
רבים מן הממצאים הארכאולוגיים שנתגלו בתל שקמונה, לרבות רצפות פסיפס, מוצגים כיום בתערוכה מיוחדת במוזיאון הימי הלאומי בחיפה.
בשנת 2010 החלו פעולות חירום לשימור ממצאי החפירות הקודמות וכן חפירות מחודשות בתל עצמו ובשטחים שמדרום לתל. משלחת חפירות ושימור מחודשת זו היא מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, בראשותו של ד"ר מיכאל איזנברג ובמימון קרן הכט. הפרויקט נעשה במסגרת הרחבת פארק הכט ובמסגרת התוכנית להפוך את התל וסביבתו לגן ארכאולוגי הפתוח לביקור הציבור.[19][20] פעולות השימור, בראשותו של משמר בכיר אמיר ג'נאח, מתמקדות בעיקר סביב שטיחי הפסיפסים ואזור הבריכות התעשייתיות שמדרום לתל. הפעילות הארכאולוגית מתמקדת במספר שטחים שכבר נחפרו חלקית בידי אלגביש; ד"ר שי בר מטעם המכון לארכאולוגיה בחיפה מיקד את חפירתו בחתך לאורך פאתו המזרחית של התל ובחלקו הדרומי על מנת ליצור התאמה ורצף בין הסטרטיגרפיה החדשה לזו מחפירותיו של אלגביש, בעיקר של התקופות הברזליות בתל. רצף זה מאפשר הבנה טובה יותר יותר ופרסום מדעי ראשוני אחוד של חפירותיו של אלגביש יחד עם החפירות המחודשות ביישוב. החפירות מחוץ לתל רוכזו בעיקר באזור הכנסייה הדרומית הממוקמת כ 120 מ' דרומית לתל. כאן שומרו שטיחי הפסיפס והחפירה תתרחב צפונה. עונת החפירות האחרונה בתל ובשטח העיירה נערכה בשנת 2013. סיכום החפירות והמחקר החדש ביישוב התפרסם במסגרת גיליון מיוחד של כתב העת מכמנים בשנת 2021. החוקרים תמימי דעים כי אין עד כה זיהוי לאתר בתקופות המקראיות ואילו מן התקופה ההלניסטית ואילך יש לזהותו עם פורפיראון (הדרומית). הזיקה לשקמונה היהודית נפסל ואין לזהות האתר עם יישוב זה שהרי שקמונה ממוקמת במפרץ חיפה בצמוד או ייחד עם היישוב חיפה. העדויות בעלות זיקה נוצרית מהתקופה הביזנטית (הכנסייה הדרומית ושני מנזרים במזרח האתר כנראה) תואמות את הידוע לנו על היישוב הנוצרי.
קבר הלוחם החיקסוסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד הממצאים הארכאולוגיים הבולטים באתר התגלה במערכת קבורה מתקופת הברונזה התיכונה, כלומר כ-150 שנה לפני ראשית ההתיישבות במקום. הקבר מורכב משני חדרים, חדר כניסה וחדר פנימי. גופת המת הונחה בחדר הפנימי על גבי ספסל, כשפניו פונות אל חדר הכניסה. סביב הנקבר הונחו שלל מנחות קבורה הכוללות צלוחיות, פכיות בושם, לוחיות עצם מגולפות, וכן מספר חרפושיות שעל אחת מהן נכתב בכתב הירוגליפי: ”בן רע, יעקב-הר, נחון בחיים.” יעקב-הר היה מראשוני מלכי שושלת הפרעונים ה-15, הלא היא השושלת החיקסוסית, וחרפושיות רבות הנושאות את שמו נמצאו ברחבי מצרים וכנען. כמו כן נמצאו שלל כלי נשק פזורים על הרצפה - שני ראשי חניתות, שני פגיונות וחרמש, שככל הנראה היוו חלק מחגור הלוחם שנתלה על קיר מערת הקבורה. פרט לכך נמצאה גולגולת של סוס, ככל הנראה סוסו של הלוחם. בעקבות בחינת הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו לצד הנפטר, הסיקו החוקרים כי מוצאו הוא מקרב השבטים השמיים המערביים, המקורבים בתרבותם לאוכלוסייה האסייתית ששלטה בדלתא של מצרים בתקופת החיקסוס.[21]
חוף שקמונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שמורת שקמונה
שמורת שקמונה היא שמורת טבע ימית השוכנת על יד התל, לאורך חוף הים התיכון בין המכון לחקר ימים ואגמים בצפון לטיילת מגדלי חוף הכרמל בדרום. השמורה היא גם גן לאומי וגובלת בחלקה הדרומי בפארק הכט המלווה את קו החוף ממרחק מסוים. האתר כולל שמורה ימית מוכרזת בשטח של 1,677 דונם לאורך 1.6 ק"מ של חוף, וכן כ-45 דונם ביבשה, כולל שטח מהתל. השמורה הוכרזה ב-26 באוקטובר 2008. שביל הליכה חוצה את השמורה לאורכה והכניסה ברכב אסורה למעט באופניים.
בתקופת המנדט היה החוף שייך למשפחת בוטאג'י, משפחה ערבית נוצרית עשירה ממוצא לבנוני/סלוניקאי שהפעילה במקום חוף רחצה עם מזח ותאי הלבשה, בדומה לחוף שהפעילה משפחת כיאט מדרום לחוף זה.
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מ', איזנברג וש', בר (עורכים), תל א־סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה, מכמנים 29, 2021
- מ' איזנברג, "תל א־סמכ (פורפיריון/שקמונה) בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית", בתוך: מ', איזנברג וש', בר (עורכים), תל א-סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה, מכמנים 29, 2021, עמ' 55–78
- מ' איזנברג, "הכנסייה הדרומית (פורפיריון/שקמונה)", בתוך: מ', איזנברג וש', בר (עורכים), תל א-סמכ (שקמונה/פורפיריון) לחופה של חיפה, מכמנים 29, 2021, עמ' 79–94
- מ, איזנברג, שלט הסבר על אודות החפירות המחודשות באתר שקמונה, חיפה, 2013
- שקמונה וצפונותיה - קטלוג התערוכה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, 2008
- כל מקום ואתר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000
- דובי טל, מוני הרמתי, רוני רייך, אבנים גדולות מן השמיים, הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1998, עמ' 62
- יוסף אלגביש, שקמונה לחוף הכרמל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994
- יוסף אלגביש, שקמונה – כרך 3: הקרמיקה מהתקופה הרומאית, חיפה, 1968-1977
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
ראו גם פורטל חיפה |
 |
- חוויה תת-מימית, על חוף תל שקמונה
- תל שקמונה, באתר עידן התנ"ך
- דוד זוהר, רובע מגורים מפואר מהתקופה הביזנטית נחשף בשיקמונה, מעריב, 10 ביולי 1966
- אורנית עצר, הישג ארכיאולוגי יוצא דופן, באתר ערוץ 7, 13 ביוני 2011
- פורפיריון באתר המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה
- זיו ריינשטיין, תל שקמונה: זה המקום שסיפק את צבע הארגמן היוקרתי לבית המקדש, באתר וואלה, 20 ביוני 2023
איתן לשם, בתל הזה ייצרו את הצבע ששלט בבית המקדש, היום מתפנקים שם ב"ג'קוזי של חיפה", באתר הארץ, 2 ביולי 2023
משה גלעד, תל שקמונה, המפעל הגדול בעולם לייצור ארגמן, באתר הארץ, 30 באפריל 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסף אלגביש, שקמונה, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כרך 4 עמוד 1553
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 10
- ^ אירית יעקב, תל שקמונה והאל של הממלכה הכשית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 באוקטובר 2019
- ^ שמורות טבע וגנים לאומיים מוכרזים בין השנים 1964-2013, באתר רשות הטבע והגנים
- ^ עיריית חיפה מקדמת מהלך לשיקום האתר ההיסטורי "תל שקמונה", באתר חיפהחיפה, 2021-08-15
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 17
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 18
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 9
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 25
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 27
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 28
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 51-52
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 55
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 56
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 57
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 71
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 72
- ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 65
- ^ מיכאל אייזנברג, Revealing 6th-century mosaics, על פעולות שימור הפסיפס בתל, באתר אוניברסיטת חיפה, 5 באוקטובר 2010
- ^ חדיד רשי, תלמידים הצטרפו לחפירות בתל שקמונה, ידיעות חיפה 29 באוקטובר 2010, עמוד 42
- ^ שקמונה וצפונותיה, הוצאת המוזיאון הימי הלאומי, חיפה, עמוד 13
